שלהי העת העתיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים
שורה 23:
 
מבנה בסיסי זה של האימפריה, למרות שיפורים חשובים שהיו בה ביחס לאימפריות אחרות בעולם העתיק (כמו האימפריה של [[אלכסנדר מוקדון]], ה[[אשור]]ים, ה[[בבל]]ים, וכן הלאה) בזכות המנהל הטוב יותר ומנגנון הניעות החברתית שהתקיים בה, הביא בהדרגה לדעיכת האימפריה:
*'''החלשות הכוח המרכזי''': רומא, באופן טבעי, הייתה מוגבלת במספרבכמות אוכלוסייההאוכלוסייה וביכולתה לאכלס את צבאה באזרחים רומים, ובהדרגה החל הכוח הצבאי והשלטוני שלה נמהל באחוז גדל והולך של אזרחים מן הפרובינקיות, תחילה בצבא ומאוחר יותר גם בדרגים השלטוניים העליונים. מאחר שרומא ביקשה להימנע מביזור הכוח ופיצולה לשורה של פרובינקיות עצמאיות, הביאה התפתחות זו ל"דיסוננס" בין המרכז לפריפריה באימפריה.
*'''מגבלת התעבורה והמנהל''': היעדר יכולת לשלוט באימפריה המשתרעת על אלפי קילומטרים רבועים, מספרד ועד סוריה, ומבריטניה ועד מצרים, חיזק בהדרגה את הצורך בפיצול השלטון באימפריה באופן כלשהו, כדי לשמר מידה בסיסית של קרבה פיזית בין השלטון לפרובינקיות הנשלטות. לחץ זה הביא בסופו של דבר לפיצול האימפריה לחלק מזרחי ומערבי.
*'''הדלדלות קרקעית ושקיעה עירונית''': האוכלוסייה בערים באימפריה הרומית ניזונה על התנובה החקלאית של החקלאים באימפריה. היעדר דרכים לשימור תנובת האדמה והגדלתה (בגלל היעדר השקעת הון בייצור דרכים כאלו) הוביל לדעיכה הדרגתית בתנובה ובעקבותיה גם בערים ברחבי האימפריה. בהמשך, הובילה השקיעה הזו גם להתפרצות '''מגיפות'''—תופעה אופיינית להחלשות האוכלוסייה בעקבות מלחמות ותזונה מדולדלת.