תרדמת – הבדלי גרסאות

* בדיקת אישונים: אישונים תקינים הם שווים בגודלם ובקוטר של 3-4 מ"מ. הם מתכווצים בצורה סימטרית בתגובה לאור ([[רפלקס אור]]). יכולות להיות מספר פתולוגיות במוח שהביאו לתרדמת ומכאן לפתולוגיות בצורת האישונים- אישוני סיכה, בקוטר של 1-1.5 מ"מ, מרמזים על מנת יתר של אופיאטים (למשל, [[הרואין]]), או נזק למוח ברמת אזור ה- pons. אישוני סיכה יכולים להופיע גם בהרעלות אחרות, טיפות עיניים המכווצות את האישון וכן מצבים כגון עגבת עצבית (נוירוסיפיליס). אישונים מורחבים, פיקסטיביים- הם אישונים הגדולים מ- 7 מ"מ ושאינם ראקטיביים. לרוב זה נובע בדרך כלל מלחץ על עצב III לאורך מסלולו, אולם מופיע גם בהרעלת תרופות אנטי-כולינרגיות או סימפטומימטיות. הסיבה השכיחה ביותר להופעת אישונים אלו היא מצב שבו התרחשה הרניאציה טרנס-טנוריאלית של אונה טמפורלית מדיאלית, עקב אפקט מסה אשר יצר לחץ סופרה-טנטוריאלי. אישונים בקוטר תקין, פיקסטיביים, (כלומר אינם מגיבים לאור) הם לרוב תוצאה של פגיעה בגזע המוח באזור ה- midbrain. אישונים א-סימטריים (מצב של [[אניזוקוריה]]) יכולים להופיע אצל 20% מהאוכלוסייה כממצא נורמלי (כאשר ההבדל הוא עד 1 מ"מ). אצל חולה בתרדמת, הופעה של אישונים א-סימטריים בגודלם מרמזת על פגיעה מבנית של עצב III או ה- midbrain.

* תגובה מוטורית לכאב: התגובה המוטורית לכאב אצל חולה תרדמת נבחנת על ידי הפעלת לחץ חזק במספר מקומות- אזור ה[[סטרנום]] (שפשוף עצם בית החזה), הפעלת לחץ על מיטת הציפורן ומקומות נוספים. התגובה לגירוי הכאב עצמו עוזרת למקם את רמת הפגיעה המוחית ומספקת מידע על עומק התרדמת בו שרוי החולה- כאשר התרדמת היא בינונית, החולה יכול למקם כאב על ידי שליחת יד לכיוון אתר הכאב. תגובה חמורה יותר היא תגובה '''דה-קורטיקציה'''- תגובה הכוללת כיפוף המרפק, מתיחת ברך וקרסול או קירוב הכתף: תגובה זו אינה ממקמת את הכאב אולם קשורה באופן קלאסי לנגעים המערבים את אזור ה[[תלמוס]] ישירות, או מסה הלוחצת על התלמוס מלמעלה. תגובה מסוג '''דה-צרברציה''' היא תגובה חמורה עוד יותר מתגובה דה-קורטיקציה, וכוללת מתיחה של המרפק (אקסטנציה), סיבוב פנימי של כתף וביצוע אקסטנציה של הרגל). תגובה זו נוטה להופיע כשתפקוד ה- midbrain פגוע.