מיכאי אמינסקו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
הסרת קישורים עודפים
שורה 64:
סביב מחלתו של המשורר יש מחלוקות הנובעות בין השאר מהחשש לפגוע בכבודו ובזכרו.
 
לאחרונה יש המשערים כי בשנותיו האחרונות סבל אמינסקו מ[[הפרעה דו-קוטבית]] (פסיכוזה של מאניה דפרסיה). ב-1883 בהיותו ברומניה אובחן כחולה ב[[עגבת]] וג'ורג'ה קאלינסקו כתב בביוגרפיה של המשורר כי היה חולה במחלה מגיל 20. עם זאת, נטען כי אבחון נוסף שנעשה בווינה גם כן ב-1883 מזכיר את הדיכאון שסבל ממנו אך לא את העגבת. ב-[[1884]] הוא חזר לרומניה ונראה בריא באופן כללי. החל ב-[[1886]] החל לקבל מעט זריקות של [[כספית]] שבאותה התקופה היה הטיפול השגרתי ב[[עגבת]]בעגבת.
 
את השנתיים האחרונות לחייו עשה אמינסקו ב[[בית חולים פסיכיאטרי|בית חולים לחולי רוח]]. אמינסקו מת בבית החולים ב-[[15 ביוני]] [[1889]] לאחר שהוכה בראשו באבן על ידי חולה נפש אחר{{הערה|[http://www.gandaculdecolorado.com/arhiva/1283-si-lipsa-de-cultura-naste-monstri ŞI LIPSA DE CULTURĂ NAŞTE MONŞTRI] {{רומנית}}}}. אמינסקו נקבר בבוקרשט בבית הקברות בלוּ (Bellu).
שורה 85:
 
== יצירתו ==
אמינסקו היה משורר רומני מסורתי ששאב את השראתו מהספרות הרומנית שקדמה לו ומרוח השפה המדוברת בפי העם, שהכיר כה טוב במהלך שיטוטיו ברחבי רומניה. למרותאף שאמינסקו כתב במשקל קדום והזכיר בשירתו את ה[[עוף החול|פניקס]] ואת [[ארטמיס]] זה לא היה מאמץ מודע כלפי הקלסיקה, כפי שעשו המשוררים הרומנתיים. שיריו הבוגרים מצטינים בליריקה. הנוף המועדף עליו הוא היער, אך לא כאידיליאה, אלא כמעבר קוסמי בעולם הכוכבים. הטבע אצלו מואנש, לוחש, גונח, המים בוכים, המעינות רועדים מעל חלוקי הנחל. קסמ החריזה מושג לעתים באמצעות חזרה על מילים וההרמוניה, או ההרמוניה הנפלאה נשארת באוזן גם לאחר שהתוכן כבר נשכח.
 
למרות שורשיו ב[[פולקלור]] הרומני יש על אמינסקו השפעה של השירה הלירית הגרמנית והדבר מורגש ב"כוכב השחר" שמזכיר את הפואמה Teilung der Welt של [[פרידריך שילר]] וגם את Hyperion של [[פרידריך הלדרלין]]. הפסימיות המובאת ב"איגרות" שואבת את השראתה מיצירתו של [[שופנהאואר]] "העולם כרצון והצגה".