פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
{{שיטות ממשל}}'''הדמוקרטיה הליברלית''' היא צורת [[ממשל]] המבוססת על [[דמוקרטיה ייצוגית]] הכוללת הגבלת כוחם ה[[פוליטיקה|פוליטי]] של הנציגים הנבחרים בה על ידי הרוב, באמצעות הכפפתו ל[[שלטון החוק]] ולערכי יסוד, במטרה להגן על [[זכויות האזרח]]. עקרונות השיטה מעוגנים לרוב ב[[חוקה]] או [[חוק יסוד|חוקי יסוד]] הקובעים את ההגנה על [[זכויות אדם]] בסיסיות וכן בלמים ואיזונים בין הרשויות השונות במערכת הפוליטית, המונעים ריכוז כוח רב מדי בידי רשות שלטונית אחת בלבד.
 
{{שיטות ממשל}}
 
הדמוקרטיה הליברלית אינה רואה בשלטון הרוב את הערך הפוליטי העליון. בדמוקרטיה הליברלית שלטון הרוב נסוג מפני ההגנה על זכויות הפרט וחירויותיו. בדמוקרטיה הליברלית הרוב, גדול ככל שיהיה, אינו יכול לפגוע בזכויותיו המוגנות של היחיד, זאת בניגוד ל[[דמוקרטיה רפובליקנית]], הרואה בסקטוריאליות ובאינדווידואליזם איום על המדינה, ולכן מחלישה את ההגנה על זכויות הפרט. חשש זה מפני מה שכינו [[אלכסיס דה טוקוויל]] ו[[ג'ון סטיוארט מיל]] "[[עריצות הרוב]]" מובטח באמצעות השילוב בין [[דמוקרטיה ייצוגית]], ובין קיומה של [[חוקה]], קיומם של [[בלמים ואיזונים]] ו[[הפרדת הרשויות]] המאפיינים את הדמוקרטיה הליברלית.
 
הדמוקרטיה הליברלית נראית כיום כסוג הרווח של הדמוקרטיה, ולרוב מזדהים עקרונותיה עם הפרשנות הרווחת בציבור למילה "דמוקרטיה". בסוף [[המאה ה-20]] כתב [[פרנסיס פוקויאמה]] כי קבלתה האוניברסלית של הדמוקרטיה הליברלית, כפי שנראתה בעת שנכתבו הדברים במאמר "קץ ההיסטוריה" בשנת [[1989]] עת קרסה שיטת הממשל ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] שנראתה לאורך עשורים רבים כאתגר הגדול מולו עמדה הדמוקרטיה הליברלית, היא נקודת הסיום של ההתפתחות ה[[אידאולוגיה|אידאולוגית]], ושל ההיסטוריה עצמה. בדומה, ניתן למצוא קריאות תגר מצד גורמים [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרניסטים]] הרואים את הדמוקרטיה הליברלית ככלי לקידום ושימור הכוח של אליטות קיימות, בין אם אליטות אתניות, כלכליות או [[מגדר]]יות.
 
{{שיטות ממשל}}
 
==מאפיינים==