הבדלים בין גרסאות בדף "אפרת מישורי"

נוספו 2,667 בתים ,  לפני 5 שנים
המשך הרחבת הערך והוספת הערות שוליים
(המשך הרחבת הערך והוספת הערות שוליים)
הפרסום הראשון של מישורי היה ספר הילדים "ספר החלומות", שראה אור בשנת 1988 (תחת השם אפרת צדקה) ואותו גם איירה בעצמה. ספר שיריה הראשון, שראה אור ב-1994 ב[[הוצאה עצמית]] במהדורה מוגבלת, זכה בפרס [[קרן רון אדלר]] לספר ביכורים והוגדר בידי המבקר [[מנחם בן]] כ"אחד המעשים השיריים החשובים שנעשו אצלנו בשנים האחרונות". מאז פרסמה עוד שישה ספרי שירה, חמישה מהם ב[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] ואחד, בהוצאת [[אבן חושן]], שלווה ביצירות פלסטיות מאת בעלה דאז, האמן יעקב מישורי. על יצירתה השירית הוענקו לה פרס [[קרן יהושע רבינוביץ]] לשירה (2000) ו[[פרס היצירה לסופרים ומשוררים|פרס היצירה לסופרים עבריים מטעם קרן ראש הממשלה]] (2001).
 
שירתה ו[[מסה (חיבור עיוני)|מסותיה]] נדפסו בעיתונות היומית ובכתבי עת רבים, בהם [[עכשיו]], [[מעין (כתב עת)|מעין]], [[ דחק - כתב עת לספרות טובה|דחק]], [[הו!]], [[שבו (כתב עת)|שבו]] ועוד. בשנת 2004 זכה הסיפור הקצר פרי עטה ''ידיעת היבשת'' ב[[תחרות הסיפור הקצר של "הארץ"]]. מישורי היא גם חברת מערכת [[כתב עת|כתב העת]] [[ננופואטיקה]].
 
שירתה של מישורי מתאפיינת ברגישות למיקום המלים על הדף, לארגונן ולצורתן, וכן להפקה ולעיצוב; ברשימה על ספרה הראשון ציינה המשוררת מאיה בז'רנו שהוא "מופק ומעוצב אחרת מכל ספר שירה שנראה באחרונה" ו"מזכיר מבנה אוטונומי אישי"<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר = מאיה בז'רנו|שם = כאב מודפס אינו נתפס|כתב עת = "הארץ", מוסף ספרים, 14.9.94}}</ref>. מאפיינים אלה מופיעים גם בספרים מאוחרים, למשל בפואמה "הבוהמה הביתית", שבה "השורות הבודדות מופיעות על הדפים כאילו היו מוקרנות על קיר, בקצב קבוע, במעין וידיאו־ארט מדיטטיבי"<ref>{{קישור כללי|הכותב = אמיר בקר|כתובת = http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2036695|כותרת = הקול האותנטי של אפרת מישורי|אתר = הארץ|תאריך = 15.7.13}}</ref>. בכתיבתה המינימליסטית בולטים משחקי מלים ואתגרים חידתיים ואינטלקטואליים<ref name=":0" /> לצד טקסטים קלילים ונגישים, העושים שימוש רב בחזרתיות<ref name=":1">{{קישור כללי|הכותב = יוחאי אופנהיימר|כתובת = http://www.haaretz.co.il/1.869148|כותרת = חשיבותה של קלילות|אתר = הארץ|תאריך = 16.3.2003}}</ref>. בסגנונה ניכרות השפעות מגוונות: שירתה המוקדמת הוגדרה בין השאר כ'ניאו אוואנגארד'<ref name=":2">{{קישור כללי|הכותב = עידן צבעוני|כתובת = http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2827619|כותרת = האם אפרת מישורי היא מתרגלת בודהיסטית טובה?|אתר = הארץ|תאריך = 25.1.16}}</ref> ומבקרים זיהו ביצירותיה השפעות של [[פוטוריזם]]<ref>{{קישור כללי|הכותב = מרית בן ישראל|כתובת = https://maritbenisrael.wordpress.com/2014/03/02/mishori/|כותרת = על "הבוהמה הביתית" של אפרת מישורי|אתר = |תאריך = 2.3.2014}}</ref>, [[דאדא]] ושירת [[האיקו|הייקו]]<ref name=":2" />, וכן של המשוררים [[חזי לסקלי]] ו[[אהרן שבתאי]]<ref name=":1" /> (ספרה של מישורי "הבוהמה הביתית" הוא מחווה מוצהרת ל'פואמה הביתית' של שבתאי).
 
== פעילויות נוספות ==
ב-1996 הפיקה מישורי את מופע היחיד "אני הדוגמנית של השירה", שהתבסס על שיריה ונמנה עם מופעי ה[[ספוקן וורד]] הראשונים בישראל. במופע שולבו גם אלמנטים של [[וידאו ארט]] ותנועה, והוא תואר בעיתונות כראשוני וחדשני, והושווה לסגנון ה[[ראפ]].
 
מישורי לימדה [[כתיבה יוצרת|כתיבה]] ו[[מיצג|פרפורמנס]] ב[[בית הספר לתיאטרון חזותי]] בירושלים, הנחתה סדנאות כתיבה באוניברסיטאות ובבתי ספר לאמנות והשתתפה בתוכנית 'סופר אורח' במסגרת פרויקט [[סל תרבות ארצי|סל תרבות]] של משרד החינוך. בשנת 2011 ייסדה את [[סלון ספרותי|הסלון הספרותי]] "תיאטרון הטקסט הנודד", שבמסגרתו היא מנחה סדנאות קריאה וכתיבה ומקיימת מפגשים חודשיים עם יוצרות ומרצות, והקימה את הוצאת הספרים העצמאית "אש קטנה". כמו-כן ערכה מספר ספרי שירה, בהם "המשרד לסיפורי הציבור" (כרמל, 2008) מאת [[גלעד מאירי]] ו"פרפר פרלין" (ספרא, 2013) מאת [[לורן מילק]].
 
מישורי היא חברת מערכת ב[[כתב עת|כתב העת]] [[ננופואטיקה]]. בשנת 2014 הקימה, בשיתוף עם [[דנה גולדברג]], את חברת ההפקות Gypsycam, המוקדשת לקולנוע ניסיוני ועצמאי. במסגרת החברה הופקו עד כה מספר [[סרט קצר|סרטים קצרים]] שיצרו גולדברג ומישורי.
 
== ספרים ופרסומים ==