היציאה מן החומות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 77:
====נחלת שבעה====
{{הפניה לערך מורחב|נחלת שבעה}}
שכונת '''נחלת שבעה''' - השלישית שנבנתה מחוץ לחומות - נוסדה בשנת 1869 ביוזמת שבעה [[אשכנזים]] ירושלמים מהקהילה ה[[פרושים (היישוב הישן)|פרושית]], בני המשפחות הוותיקות ב[[היישוב הישן|יישוב הישן]] בעיר העתיקה. הם שאפו לשפר את רמת חייהם ולצאת מהצפיפות והתנאים הירודים של [[הרובע היהודי]]. "השבעה" היו [[יוסף ריבלין]], [[יואל משה סלומון]], [[יהושע ילין]], [[מיכל הכהן]], בנימין (בייניש) סלנט - בנו של הרב [[שמואל סלנט]], חיים הלוי (מראשי עסקני העדה האשכנזית), ואריה (לייב) הורוביץ (גדל כבן מאומץ במשפחת [[דוד ילין]]). הם שאבו עידוד מהצלחת ניסיונות ההתיישבות הקודמים מחוץ לחומות, אם כי עדיין נחשבה התיישבות זאת כמסוכנת ולא פופולרית. כדי להגביר את תחושת הביטחון, נקנה מגרש גדול בסמוך למגרש הרוסים, שנבנה שנים אחדות קודם לכן, ועל אם הדרך הראשית ירושלים-[[יפו]] ([[רחוב יפו]] של ימינו).
השבעה התארגנו בחברה, ואף רשמו תקנון מפורט שקבע את סדרי הבניה והמימון של השכונה (בהמשך, שימשה צורת התאגדות זו דגם להקמת שכונות נוספות מחוץ לחומות). על פי התקנון, נחלקה הקרקע שנקנתה לשבע רצועות אורך שוות בגודלן, והשכונה נועדה להיבנות בשלבים – בכל שלב שני בתים לשני חברים, שסדרם ייקבע על פי גורל. יוסף ריבלין היה הראשון להקים את ביתו בשכונה, על דרך יפו (במקום שבו עומד היום בניין המשרדים בית יואל). הבתים אכן נבנו על פי התוכנית, אך לא כולם אוכלסו על ידי בוניהם, או שאוכלסו באיחור רב.
| |||