רכס מרכז-אוקייני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏תכונות: הרכס המרכז אטלנטי התגלה קודם לכן
←‏השפעה: עריכה
שורה 29:
כאשר המאגמה, המורכבת מ[[תחמוצת הברזל|תחמוצות ברזל]], מצויה במצב נוזלי, הסיגנל המגנטי שלה מושפע מהשדה המגנטי של [[כדור הארץ]] ומסתדר בהתאם למיקומה. לאחר שינוי טמפרטורה ל[[נקודת קירי]] (שבה המגמה מתגבשת והופכת למוצקה), כיוון הסיגנל המגנטי אינו בר שינוי. דבר זה מאפשר לחוקרים לעקוב אחרי שינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ ולתארך את גיל קרקעית הים.
 
==היסטוריה==
==השפעה==
בסוף המאה ה-19 התגלו עדויות לקיומו של [[הרכס המרכז-אטלנטי]]. בתחילת המאה ה-20, בקרב קהילת הגיאולוגים היו קיימות תיאוריות שונות כגון גשרים יבשתיים שנעלמו ותיאוריית התפשטות הפלנטה (Expanding earth). בשנת 1912, לאור הימצאות מאובני זוחלים דומים באפריקה ודרום אמריקה, הציע [[אלפרד וגנר]] את תאורית [[נדידת היבשות]], אך זו לא אומצה עקב חוסר יכולת למצוא מנגנון שיסביר מה גורם ליבשות לנוע.
בשנת 1912 הציע [[אלפרד וגנר]] את תאורית [[נדידת היבשות]], אולם זו נדחתה עקב חוסר יכולת למצוא מנגנון שיסביר מה גורם ליבשות לנוע והתאוריה נשכחה. ב-1950, עם מיפוי קרקעית הים, נתגלה הרכס המרכז-אוקייני [[האוקיינוס האטלנטי|האטלנטי]] והציב בפני החוקרים משימה חדשה - להסביר כיצד [[מבנה (גאולוגיה)|מבנה גאולוגי]] בקנה מידה עצום שכזה יכול היה להיווצר. ב-1960 נתגלה תהליך [[התפשטות קרקעית הים]]. תאורית טקטוניקת הלוחות התאימה לתצפיות אלה וקבלתה על ידי רוב ה[[גאולוג]]ים הביאה למהפכה משמעותית בחשיבה הגאולוגית.
 
בשנת 1912 הציע ב[[אלפרדשנות וגנר]]ה-50 אתשל תאוריתהמאה [[נדידתה-20|שנות היבשותה-50]], אולםלאחר זוביצוע נדחתהמיפוי עקבמפורט חוסרומקיף יכולתשל למצואקרקעית מנגנוןהים, שיסבירנתגלה מהכי גורםהרכס ליבשות לנוע והתאוריה נשכחה. בהמרכז-1950,אטלנטי עםהוא מיפויחלק קרקעיתממערכת הים,עולמית נתגלהשל הרכסרכסים המרכזתת-אוקייניימיים, [[האוקיינוסדבר האטלנטי|האטלנטי]] והציבשהציב בפני החוקרים משימה חדשה - להסביר כיצד [[מבנה (גאולוגיה)|מבנה גאולוגי]] בקנה מידה עצום שכזה יכול היה להיווצר. ב-1960בשנות השישים נתגלה תהליך [[התפשטות קרקעית הים]]. תאורית טקטוניקת הלוחות התאימה לתצפיות אלהאלו וקבלתה על ידי רוב ה[[גאולוג]]ים הביאה למהפכה משמעותית בחשיבה הגאולוגית.
 
קיימות הערכות שכ-20 [[הר געש|הרי געש]] מתפרצים מדי שנה לאורך הרכס ושכ-2.5 ק"מ רבועים של קרקעית חדשה נוצרת כתוצאה מהתפרצויות אלה. בנוסף, הקרום מתעבה בין ק"מ ל-2 ק"מ בכל שנה. בסך הכל נוצרים כ-4 קילומטרים רבועים של קרום אוקייני חדש מדי שנה.