|
'''Timeo Danaos et dona ferentes''' (ב[[עברית]]: אני חושש מה[[אכאים|דנאים]]{{הערה|1=ברבים מן התרגומים נהוג לתרגם את Danaos כיוונים.}} גם כשהם נושאים מתנות) הוא פתגם [[לטינית|לטיני]].
מקור הפתגם הוא בפואמה האפית "[[אינאיס]]" ל[[ורגיליוס]], בספר השני, כאשר ה[[טרויה|טרויאנים]] יוצאים מחומות עירם ומוצאים את [[סוס טרויאני|הסוס הטרויאני]], הם סבורים שניצחו את כוחות היוונים ב[[מלחמת טרויה|מלחמה]], וכאשר כוחותיהם נטשו את המערכה הם השאירו פסל סוס מעץ כמנחה לאלה [[מינרווה]].
בין הטרויאנים מתנהל ויכוח אם יש להכניס את סוס העץ לעירם, [[לאוקואון (מיתולוגיה)|לאוקואון]] מזהיר אותם פן יקבלו את הסוס בשערי העיר ומספר על חשדו שהסוס משמש כתכסיס יווני. הוא מסכם את דבריו באמרה "Timeo Danaos et dona ferentes". מיד לאחר מכן שני נחשי ענק הרגו את לאוקוןלאוקואון ושני בניו. הטרויאנים פירשו את הרג לאוקוןלאוקואון כסימן לכך שהאלה מינרווה אינה מרוצה מדבריו, ולכן דחו את עצתו של לאוקואון והכניסו את הסוס לעירם. בהמשך התאמתו חששותיו של לאוקואון ואכן הסוס הכיל חיילים שהחריבו את טרויה.
האמרה התקבלה כאמרה המביעה אי ביטחון במתנות או בוויתורים שלא על פי ההגיון שנעשים כביכול על ידי האויב.
יש המצטטים את חרוזופסוקו של המשורר [[ורגיליוס]] בנוסחבנוסחו המלא שלה: "Quidquid id est timeo Danaos et dona ferentes", שפרשושפירושו: "יהיה ([[סוס]] זה) אשר יהיה, אני חושש מן היוונים גם כאשר הם מביאים מתנות".
בישראל, הוזכר פתגם זה בפסק הדין של משפט קסטנר, כשכתב השופט הלוי, על ההסכם שחתם ד"ר ישראל קסטנר עם קצין הס"ס הרמן קרומיי : "timeo Danaos et dona ferentes, בקבלו מתנה זו מכר ק' (קסטנר) את נפשו לשטן".
== קישורים חיצוניים ==
| 