צוות קרב פייפר בקרב על הבליטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
פייפר שב להתקדם למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, ולאחר מספר היתקלויות עם המגינים האמריקאים חצה כוחו את הגשר על האמבלב בסטאוולו, שחיילי הנדסה אמריקאיים נכשלו לפוצצו. שתי פלוגות מרגימנט הפאנצר של פייפר (שצוידו בטנקי פאנצר סימן 4) הושארו בגדה הדרומית של הנהר, ונועדו להתקדם לאורכה במטרה לתפוס את הגשר על נהר סאלם בטרואה פון. בשעות הצהריים נע הכוח העיקרי של פייפר לעבר הגשרים בטרואה-פון (Trois-Ponts), במפגש הנהרות אמבלב וסאלם, אך הפעם הצליח כוח הנדסה קרבית אמריקאי לפוצץ את הגשר על נהר אמבלב, ואילץ את פייפר לפנות צפונה ולהמשיך לנוע לאורך הגדה הצפונית של האמבלב, בניסיון למצוא נקודה נוספת לחצות את הנהר ולחזור לנתיב התנועה המתוכנן שלו לעבר ה[[מז]]. במקביל פוצצו האמריקנים גם את הגשר על נהר סאלם בטרואה פון, לפני שהגיעו עליו שתי פלוגות הפאנצר, שנעו בגדה הדרומית של האמבלב. עקב מחסור בדלק, נאלצו רוב הטנקים של שתי הפלוגות להישאר בגדה הדרומית של הנהר. ורק חלק קטן מהם חברו לכוח העיקרי של פייפר בגדה הצפונית. לאחר שצוות קרב פייפר עבר את הכפר לה גליז, הוא מצא גשר בלתי ניזוק על האמבלב בשאנו (Cheneux) וחצה את הנהר, אך תקיפה אווירית אמריקנית מסיבית על הטור הגרמני עיכבה את התקדמותו, וכאשר כוח החלוץ התקרב לנהר ליאן (Lienne) לקראת רדת החשיכה, פוצצו האמריקנים את הגשר על הנהר ואילצו את פייפר לשוב על עקבותיו ללה גליז ולחנות שם למשך הלילה.
מפקד דיוויזיית הפאנצר ס"ס הראשונה, הורה לצוות קרב נוסף בפיקודו של גוסטב קניטל (Gustav Knittel), שהורכב בעיקרו מגדוד הסיור של הדיוויזיה, לנוע צפונה כדי לתמוך במאמץ של פייפר. קניטל חצה את הגשר בסטאוולו והמשיך לכיוון לה גלייז, אך בשעות הלילה השתלטו האמריקאים מחדש על החלק הצפוני של העיר (מצפון לנהר אמבלב), ובכך ניתקו למעשה את שני צוותי הקרב הגרמניים מעורפם. פייפר המשיך לחתור לחזור לנתיב התנועה המתוכנן שלו, ולכן ניסה להגיע לגשר נוסף על נהר אמבלב, שנמצא ממערב לסטומון (Stoumont). ב-19 בדצמבר בשעות הבוקר הוא תקף את סטומון, שהוחזקה על ידי גדוד מהרגימנט ה-119 של הדיוויזיה ה-30, וכבש אותה לאחר קרב קשה. כוח החלוץ של פייפר המשיך להתקדם מערבה, אולם נתקל בכוח אמריקאי נוסף, שכלל גדוד שני מהרגימנט ה-119 בסיוע שתי פלוגות טנקים, ממערב לתחנת הרכבת של סטומון. לאחר מספר היתקלויות במהלכן הושמדו כמה טנקי פנתר, נאלצו הגרמנים לסגת חזרה לסטומון. זו הייתה הנקודה הרחוקה ביותר אליה הגיע צוות קרב פייפר במהלך התקדמותו. מחסור מחריף בדלק ובתחמושת מנע ממנו לחדש את התקפתו ולהמשיך לנוע לכיוון המז.
בשעות הבוקר של ה-19 בדצמבר הורה פייפר לצוות קרב קניטל לחזור לסטאוולו במהלך שלושת הימים הבאים ניסו יחידות מדיוויזיית הפאנצר ס"ס הראשונה נואשות לחבור לפייפר ולהעביר לו אספקה, אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. כוחו של פייפר הותקף משלושה עברים על ידי יחידות מדיוויזיית החי"ר ה-30, הדיוויזיה המוטסת ה-82, וצוות קרב ב' של הדיוויזיה המשוריינת ה-3. לבסוף, בליל 23/24 בדצמבר, לאחר שהתחמושת והדלק של הטנקים שלו אזלו, נסוג פייפר עם שמונה מאות מאנשיו ברגל בחסות החשיכה בחזרה לקווים הגרמנים. הוא הותיר בלה גליז כוח מאסף קטן, שנועד לעכב את המרדף אחריו ולפוצץ את הטנקים, הציוד הכבד וכלי הרכב שננטשו בכפר, את הפצועים הגרמנים שלא יכלו לנוע ו-170 שבויים אמריקנים, שנפלו בשבי בימי הלחימה האחרונים. לאחר מסע של 20 ק"מ לכיוון דרום-מזרח דרך היערות, שארך 36 שעות, חצו שרידי כוחו של פייפר את נהר סאלם וחברו לכוחות הגרמניים בגדה המזרחית של הנהר בשעות הצהריים של ה-25 בדצמבר. הוא הותיר מאחוריו 28 טנקים (כולל 7 טנקים מדגם [[טיגר II|קינג טיגר]]), 6 תותחים מתנייעים, 70 [[זחל"ם|זחל"מים]] וציוד רב נוסף וכן 127 שבויים ופצועים{{הערה|Cook, '''Ibid''', p.244 }}.
| |||