צוות קרב פייפר בקרב על הבליטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 21:
בשעות הצהריים הגיע כוחו של פייפר ללינייוויל, ולאחר הפסקה קצרה המשיך בהתקדמותו מערבה לעבר סטאוולו, בניסיון לתפוס את הגשר החיוני על נהר אמבלב (Amblève). הוא התקדם במקביל לגדה הדרומית של הנהר, ולקראת רדת החשיכה הגיע כוח החלוץ שלו לפאתי סטוואלו, אך לא ניסה לחצות את הגשר, שחיבר בין שני חלקי העיירה, וחנה למשך הלילה בגדה הדרומית של הנהר. במהלך ה-17 בדצמבר התקדם צוות קרב פייפר לעומק כ-50 ק"מ מקו ההתחלה שלו, ההתקדמות העמוקה ביותר שהושגה על ידי הכוחות הגרמניים בארדנים במהלך אותו יום, והגיע למרחק של כ-70 ק"מ מיעדו הראשוני על נהר מז.
 
העצירה של צוות קרב פייפר בסטוואלו, איפשרה לפיקוד האמריקאי להזרים כוחות לבלימת המשך התקדמותו. בשעות הצהריים של ה-17 בדצמבר זיהתה תצפית אמריקאית את כוחו של פייפר, ודיווחה על כך למפקדת הארמייה הראשונה, ששכנה בעיירה ספא. מפקד הארמייה, קורטני הודג'ס, חשש שהכוח הגרמני מתכוון לנוע צפונה בציר הראשי המוביל ל[[לייז']] דרך מאלמדי וספא, ולתפוס את מצבורי האספקה הגדולים של בעלות הברית, שנמצאו באזור זה. הוא פינה את מפקדתו מספא, והורה לדיוויזייתל'''דיוויזיית החי"רהרגלים ה-30''', שהייתה בעתודה, לנוע במהירות דרומה כדי לחסום את צירי ההתקדמות האפשריים של הכוח הגרמני.
 
פייפר שב להתקדם למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, ולאחר מספר היתקלויות עם המגינים האמריקאים חצה כוחו את הגשר על האמבלב בסטאוולו, שחיילי הנדסה אמריקאיים נכשלו לפוצצו. שתי פלוגות מרגימנט הפאנצר של פייפר (שצוידו בטנקי פאנצר סימן 4) הושארו בגדה הדרומית של הנהר, ונועדו להתקדם לאורכה במטרה לתפוס את הגשר על נהר סאלם בטרואה פון. בשעות הצהריים נע הכוח העיקרי של פייפר לעבר הגשרים בטרואה-פון (Trois-Ponts), במפגש הנהרות אמבלב וסאלם, אך הפעם הצליח כוח הנדסה קרבית אמריקאי לפוצץ את הגשר על נהר אמבלב, ואילץ את פייפר לפנות צפונה ולהמשיך לנוע לאורך הגדה הצפונית של האמבלב, בניסיון למצוא נקודה נוספת לחצות את הנהר ולחזור לנתיב התנועה המתוכנן שלו לעבר ה[[מז]]. במקביל פוצצו האמריקנים גם את הגשר על נהר סאלם בטרואה פון, לפני שהגיעו עליו שתי פלוגות הפאנצר, שנעו בגדה הדרומית של האמבלב. עקב מחסור בדלק, נאלצו רוב הטנקים של שתי הפלוגות להישאר בגדה הדרומית של הנהר. ורק חלק קטן מהם חברו לכוח העיקרי של פייפר בגדה הצפונית. לאחר שצוות קרב פייפר עבר את הכפר לה גליז, הוא מצא גשר בלתי ניזוק על האמבלב בשאנו (Cheneux) וחצה את הנהר, אך תקיפה אווירית אמריקנית מסיבית על הטור הגרמני עיכבה את התקדמותו, וכאשר כוח החלוץ התקרב לנהר ליאן (Lienne) לקראת רדת החשיכה, פוצצו האמריקנים את הגשר על הנהר ואילצו את פייפר לשוב על עקבותיו ללה גליז ולחנות שם למשך הלילה.
שורה 27:
מפקד דיוויזיית הפאנצר ס"ס הראשונה, הורה לצוות קרב נוסף בפיקודו של גוסטב קניטל (Gustav Knittel), שהורכב בעיקרו מגדוד הסיור של הדיוויזיה, לנוע צפונה כדי לתמוך במאמץ של פייפר. קניטל חצה את הגשר בסטאוולו והמשיך לכיוון לה גלייז, אך בשעות הלילה השתלטו האמריקאים מחדש על החלק הצפוני של העיר (מצפון לנהר אמבלב), ובכך ניתקו למעשה את שני צוותי הקרב הגרמניים מעורפם. פייפר המשיך לחתור לחזור לנתיב התנועה המתוכנן שלו, ולכן ניסה להגיע לגשר נוסף על נהר אמבלב, שנמצא ממערב לסטומון (Stoumont). ב-19 בדצמבר בשעות הבוקר הוא תקף את סטומון, שהוחזקה על ידי גדוד מהרגימנט ה-119 של הדיוויזיה ה-30, וכבש אותה לאחר קרב קשה. כוח החלוץ של פייפר המשיך להתקדם מערבה, אולם נתקל בכוח אמריקאי נוסף, שכלל גדוד שני מהרגימנט ה-119 בסיוע שתי פלוגות טנקים, ממערב לתחנת הרכבת של סטומון. לאחר מספר היתקלויות במהלכן הושמדו כמה טנקי פנתר, נאלצו הגרמנים לסגת חזרה לסטומון. זו הייתה הנקודה הרחוקה ביותר אליה הגיע צוות קרב פייפר במהלך התקדמותו. מחסור מחריף בדלק ובתחמושת מנע ממנו לחדש את התקפתו ולהמשיך לנוע לכיוון המז.
 
בשעות הבוקר של ה-19 בדצמבר הורה פייפר ל'''צוות קרב קניטל''' לחזור לסטאוולו במטרה להשתלט מחדש על העיר, ולאפשר לדרגי האספקה שלו לחבור לכוחו, אך האחרון לא הצליח למלא את משימתו. החלק הצפוני של סטוואלו נתפס על ידי גדוד של הרגימנט ה-117 מהדיוויזיה ה-30, ובמהלך היום הוא תוגבר על ידי גדוד נוסף של הרגימנט בסיוע גדוד ארטילריה. הכוח האמריקאי, שהחזיק בעיר ובשטח השולט מצפון לה, הצליח לבלום שורת התקפות של '''צוות קרב סנדיג (Sandig}''' מדיוויזיית לייבשטנדרטה (שכלל 2 גדודי פאנצרגרנדיר מתוגברים), ואלמנטים מצוות קרב פייפר, שנותרו בגדה הדרומית של נהר אמבלב (כולל טנקי [[טיגר II]] מגדוד הפאנצר הכבד ה-501), שניסו לעבור דרך העיר כדי לחבור לכוחותיו של פייפר בלה גליז וסטומון. לאחר רדת החשיכה פוצצו האמריקאים את הגשר על האמבלב בסטאוולו. כוחות אמריקאים נוספים נמצאו עתה בדרכם לזירת הקרב, כדי לתגבר את יחידות דיוויזיית החי"ר ה-30, ולחסום את נתיבי ההתקדמות והנסיגה של צוות קרב פייפר. רגימנט מ[[הדיוויזיה המוטסת ה-82|הדיוויזיה האמריקאית המוטסת ה-82]] נע לאזור מכיוון דרום-מערב, בעוד שצוות קרב ב' מ[['''הדיוויזיה המשוריינת ה-3]]''' התקרב אליו מכיוון צפון.
 
במהלך שלושת הימים הבאים ניסו יחידות מדיוויזיית הפאנצר ס"ס הראשונה נואשות לחבור לפייפר ולהעביר לו אספקה, אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. כוחו של פייפר הותקף משלושה עברים על ידי יחידות מדיוויזיית החי"ר ה-30, הדיוויזיה המוטסת ה-82, וצוות קרב ב' של הדיוויזיה המשוריינת ה-3. לבסוף, בליל 23/24 בדצמבר, לאחר שהתחמושת והדלק של הטנקים שלו אזלו, נסוג פייפר עם שמונה מאות מאנשיו ברגל בחסות החשיכה בחזרה לקווים הגרמנים. הוא הותיר בלה גליז כוח מאסף קטן, שנועד לעכב את המרדף אחריו ולפוצץ את הטנקים, הציוד הכבד וכלי הרכב שננטשו בכפר, את הפצועים הגרמנים שלא יכלו לנוע ו-170 שבויים אמריקנים, שנפלו בשבי בימי הלחימה האחרונים. לאחר מסע של 20 ק"מ לכיוון דרום-מזרח דרך היערות, שארך 36 שעות, חצו שרידי כוחו של פייפר את נהר סאלם וחברו לכוחות הגרמניים בגדה המזרחית של הנהר בשעות הצהריים של ה-25 בדצמבר. הוא הותיר מאחוריו 28 טנקים (כולל 7 טנקים מדגם [[טיגר II|קינג טיגר]]), 6 תותחים מתנייעים, 70 [[זחל"ם|זחל"מים]] וציוד רב נוסף וכן 127 שבויים ופצועים{{הערה|Cook, '''Ibid''', p.244 }}.