|
|
|
המשפט המנהלי שייך לתחום [[משפט ציבורי|המשפט הציבורי]]. '''משפט מנהלי'' הוא הענף המשפטי המסדיר את אופן פעולתם של גופים שלטוניים המצויים תחת [[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]], המהווים רשויות מנהליות. הואהמשפט המנהלי שייך לתחום [[משפט ציבורי|המשפט הציבורי]], מהווהומהווה את דיני ה[[מינהל ציבורי|מינהל הציבורי]]. המשפט המנהלי עוסק בסמכותן של הרשויות המנהליות, בהליך המנהלי החל על עבודתן ובהפעלת שיקול הדעת המנהלי בהחלטות ובמעשים המתבצעים על ידן. כללי המשפט המנהלי מסדירים את המבנה ואת היחסים הפנימיים של המנהל הציבורי, למשל, היחסים בין הממשלה לשר פלוני, או היחסים בין שר לבין הדרג המקצועי במשרד עליו הוא ממונה. בנוסף, המשפט המנהלי מסדיר את היחסים שבין הרשות המנהלית לפרט (האזרח), ובין הרשות המנהלית לעסקים ולתאגידים. בעוד שבעבר התמקד המשפט המנהלי במערכת היחסים שבין המדינה לאזרח, כיום חלק הארי שלו עוסק בהסדרת פעילותם של עסקים ושל תאגידים פרטיים, במסגרת תהליך ה[[רגולציה]].
התחום הקרוב ביותר למשפט המנהלי הוא [[משפט חוקתי|המשפט החוקתי]], אך בעוד שהמשפט החוקתי מגדיר את שיטת המשטר והיחסים בין שלוש הרשויות, המשפט המנהלי עוסק באופן פעולתה של הרשות המבצעת (הגדולה מבין שלוש הרשויות). על כן, המשפט המנהלי מבטא עקרונות דמוקרטיים (כמו הבטחת הגינות ושוויון), לצד כללים פורמליים דוגמת היקף התשתית העובדתית הנדרשת לקבלת החלטה מנהלית. בעוד שהמשפט החוקתי מתמקד ב[[זכויות האדם|זכויות אדם]] המשפט המנהלי רחב הרבה יותר: הוא מגן על אינטרסים של יחידים ושל קבוצות חברתיות גם כאשר אלו אינם מוגנים כזכויות.
|
