רב ראשי – הבדלי גרסאות

תפקיד הרב ב[[יהדות התפוצות]] התפתח במהלך הדורות ממעמד של [[מורה]], למומחה לחוקי היהדות ועד לשופט ומנהיג קהילתי. היעדרה של סמכות מרכזית יצרה מצב בו כל רב היה אוטונומי בקהילתו. בקהילות היהודיות שפט הרביהרב בסיועם של שני [[פרנס]]ים או [[דיין (משפט עברי)|דיינים]] ולא הייתה אפשרות לערער על פסיקות בית הדין, אלא לסמכות החילונית של השלטונות המקומיים. עם התפתחות המדינה המודרנית, השלטונות השונים ניסו להסדיר גם את ה[[מיעוט]] הדתי היהודי וליצור מנגנון מרכזי, דוגמת ה[[קונסיסטוריה]], שיקל עליהם את הדיאלוג איתם. עם יצירת ארגונים המאחדים את הקהילות היהודיות ברחבי המדינה, נוצר גם הצורך בפסיקה הלכתית אחידה, פסיקה שתינתן על ידי "רב ראשי". הרב הראשי נזקק להסכמת השלטונות למינויו ולעתים אפילו נכפה על הקהילה היהודית, כשהשלטון מעדיף רב פלוני על פני האחרים, מתוך שיקולים תלושים לחלוטין מהיהדות.