וולפגנג אמדאוס מוצרט – הבדלי גרסאות

לאחר שהתבגר, החל מוצרט שואל אלמנטים מסגנון הבארוק ומשלבם ביצירותיו. קטעים פוגאלים, נושאים קונטרפונקטיים וקטעים כרומטיים החלו מופיעים ביצירותיו, והיוו חריגה מהמקובל בסגנון של התקופה. הסונאטות שחיבר לכלי מקלדת שאלו את המבנה הידוע של תצוגה-פיתוח-מחזר ([[צורת סונאטה]]) ושיכללו אותו לכדי יצירות בעלות נושא המורכב מתת נושאים רבים, ניגוד בין נושא ראשון לנושא שני בסולם אחר, פיתוח רב קולי מורחב של הנושאים תוך שימוש רב ב[[מודולציה (מוזיקה)|מודולציות]], חזרה על הנושאים בסולם הפותח וחתימה ב[[קודה]].

 

 

באופרות המאוחרות שחיבר פיתח מוצרט שימוש בשינויים מזעריים בתזמור ובגוון המוזיקלי כדי לבטא ולהדגיש מצבי רוח ורגשות וכן התרחשויות דרמטיות בעלילה. התפתחותו המתמדת של מוצרט ב[[תזמור]] ובתחכום של הסימפוניות והקונצ'רטי שלו, באה לידי ביטוי גם באופרות שכתב, וכך ככל שגברה מורכבות המוזיקה האינסטרומנטלית, גדלה מיומנותו בהבעת הרגשות באמצעות המוזיקה באופרות שלו.