אגרגט (סדרת טילים) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ סקריפט החלפות (מכלידלק, ניסיו) |
||
שורה 1:
[[
'''סדרת הטילים אגרגט''' (ב[[אנגלית]]:
שפותחה בשנים 1933-1945 על ידי קבוצת מחקר של מדענים מ[[גרמניה הנאצית]]. הצלחתה הגדולה ביותר היא ה-A-4, הידוע יותר כ-[[V2]]. תוכניות מתקדמות יותר בסדרה כללו את המתווה התכנוני הראשון ל[[טיל בליסטי בין יבשתי]] (ה-A9/A10), ל[[משגר לוויינים|משגר הלווינים]] הראשון (A-12), ול[[מעבורת חלל]] (השלב החמישי של הרקטה החמש שלבית A-14). אף כי רבים מהתכנונים האלה היו רחוקים מהישג ידה של הטכנולוגיה בשלהי [[מלחמת העולם השנייה]], במיוחד בהיבט של שכלול מערכות ההנחיה (היכולת לנווט את הטיל באופן מדויק לנקודת היעד), הרעיונות והתחשיבים שביסודם יצרו את המסגרת הקונספטואלית בה פעלו מדעני חלל בכל העולם בשני העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה. רעיונות שבבסיס התוכניות הללו כללו חישובים על תכנון [[הנעה רקטית רב-שלבית|רקטה רב שלבית]] באופן אופטימלי{{הערה|https://books.google.co.il/books?id=pi1-AgAAQBAJ&pg=PT15&dq=german+a4b+rocket+design+details&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjTxKP2hd_KAhVB5A4KHb2PDeYQ6AEIRDAG#v=onepage&q=german%20a4b%20rocket%20design%20details&f=false}} (מבחינת המשקל של כל שלב) והשימוש ב'''אשכול מנועים'''.
שורה 6:
== (1933) A1 ==
ה-A1 היה התכנון הרקטי הראשון בסדרת האגרגט. הוא תוכנן ב-1933 על ידי [[ורנר פון בראון]] בתוכנית מחקר של ה[[ורמאכט]] ב[[קומרסדורף]] שהוביל וולטר דורנברגר.
הייתה לא יציבה, לא נעשו
== (A2 (1934==
[[
ה-A2 היה באורך של 1.6 מטרים ודחף של 3 קילוניוטון שהופק על ידי תערובת של דלק אלכוהולי וחמצן נוזלי. המתאר שלה היה דומה ל-A1. אולם, בשונה מה-A1, גירוסקופי הייצוב הושמו באמצע הרקטה, בין מיכל הדלק ומיכל החמצן, מה שהפך אותה ליציבה יותר. הרקטה הייתה במשקל 72 קילוגרם כאשר היא ריקה, ובמשקל 107 קילוגרם
שתי רקטות A2 נבנו בסך הכל, והן זכו לשמות Max and Moritz. הן הגיעו לגבהים של 2.2 קילומטרים ו-3.5 קילומטרים בהתאמה.
שורה 18 ⟵ 17:
== (A3 (1935-1937==
הפיתוח של ה-A3 החל ב-1935 כשמייג'ור
במרץ 1936, הגנרל
== (A5 (1938-1942 ==
שורה 35 ⟵ 34:
ביוני 1939, קורט פט במשרד התכנון של פנמינדה, הציע להוסיף לגוף ה-A4 כנפיים כדי להמיר בין מהירות וגובה הטיל ל[[כוח עילוי|עילוי]] ולטווח. כשהטיל יפגוש במהלך צלילתו בשכבה התחתונה, הצפופה יותר של האטמופירה, הוא יבצע באופן אוטומטי תמרון בכוח g גבוה ויכנס לצלילה אופקית מתונה יותר, תוך הרווחת עילוי וטווח. בדרך זו מהירות הפגיעה של הטיל במטרה תהיה קטנה יותר, ובכך כוח ההרס שלו יפחת, אולם הטווח שלו יגדל ביותר מפי 2.
מחקרים תכנוניים על ה-A9 החלו ב-1940. בנוסף לכנפיים שלו, גוף ה-A9 יהיה מעט גדול יותר והמנוע שלו יפיק 30% יותר דחף. התכנון היה שהכנפיים שיתווספו לטיל יהיו משוכות לאחור בזווית של 52 מעלות{{הערה|http://www.astronautix.com/lvs/a4b.htm#more}}. בעקבות בחינה של הדגמים במנהרות רוח, התכנון הותאם כך שבמקום כנפיים יכיל
הפיתוח הושהה ב-1941, אבל ב-1944 מספר טילי V2 עברו התאמה לקונפיגורציה של ה-A9 תחת השם A4b. החישובים הראו שבאמצעות הוספת כנפיים, הטווח של ה-A4 יוגדל ל-750 קילומטר, ובכך יאפשר למטרות בבריטניה להיות מותקפות מתוך גרמניה עצמה. הוערך שיירוט הטילים בשלב הצלילה הסופית שמעל שטח בריטניה באמצעות מטוסי אויב ומערכי נ"מ יהיה כמעט בלתי אפשרי שכן בסמוך למטרה ה-A4b היה אמור להיכנס לצלילה כמעט אנכית ובכך לא להשאיר זמן ליירוט.
שורה 42 ⟵ 41:
== טילים מתוכננים ==
=== A6 ===
ה-A6 היה וריאנט על דגם ה-A-5 שהשתמש בחומרי דלק אחרים.
מספר מקורות מעידים על כך שהוא היה הצעה ספקולטיבית לגרסה מאוישת למטרת [[סיור]] אווירי של הוריאנט המכונף A4b של ה-A-4. ה-A6 הזה הוצע בתחילה לחיל האוויר הגרמני כמטוס סיור שאינו ניתן ליירוט. הוא היה אמור להיות משוגר אנכית באמצעות רקטה, שתביא אותו ל[[אפוגיאה]] של 95 קילומטר; לאחר הכניסה מחדש לאטמוספירה הוא יכנס למצב של צלילה על-קולית, כאשר ברגע זה מנוע ה-Ramjet היחיד שלו יוצת. זה יאפשר לו לנוע במשך 15 עד 20 דקות של שיוט במהירות
=== A7 ===
שורה 55 ⟵ 53:
=== A8 ===
ה-A8 היה גרסה "מתוחה" של ה-A4, שהיה אמור להשתמש ב[[דלק רקטי]] בר אחסון (ככל הנראה [[חומצה חנקתית]] ו[[קרוסן]]). התכנון מעולם לא הגיע לשלב האב-טיפוס, אבל עבודת תכנון המשך נעשתה אחרי המלחמה על ידי קבוצת מדעני טילים גרמנים בצרפת תחת שם הפרויקט "סופר V-2". הפרויקט בסופו של דבר בוטל, אך הוא הוביל לפרויקטים הצרפתיים
=== A9/A10 ===
שורה 63 ⟵ 61:
עבודה קונספטואלית על הטיל החלה ב-1940, כאשר מועד היעד לשיגור המבחן הראשון שלו היה ב-1946. התכנון הראשוני נעשה בידי Ludwig Roth und Graupe והושלם ב-29 ביוני 1940. [[הרמן אוברת]] עבד על התכנון במהלך 1941, ובדצמבר 1941 וולטר טיל הציע שה-A10 יעזר במנוע המהווה אגד של שישה מנועי A4, וטען שמנוע כזה יוכל להפיק דחף של 180 טונות.
העבודה על ה-A10 התחדשה בסוף 1944 תחת שם הקוד
ההערכה הייתה שמערכות ההנחיה הקיימות לא יהיו מדויקות מספיק לאורך מרחק של 5000 קילומטר, ולכן הוחלט להפוך את ה-A9 למאויש, לצורך מתקפת התאבדות. הטייס היה אמור להיות מונחה אל עבר המטרה במהלך שלב המעוף הסופי באמצעות "מגדלורי" רדיו (אנטנות רדיו) שעל צוללות באזור ובאמצעות תחנות מזג אוויר אוטומטיות ב[[גרינלנד]] ו[[חצי האי לברדור|לברדור]].
שורה 69 ⟵ 67:
התכנון הסופי של מאיץ ה-A10 היה בקירוב 20 מטר בגובה. כשהוא מונע במנוע דחף של 1670 kN השורף שמן דיזל וחומצה ניטרית, במהלך זמן הבעירה שלו של 50 שניות הוא היה אמור להביא את ה-A9 אל תחילת השלב השני כשהוא במהירות של 4300km/h (או 2,700 מייל לשעה) ובגובה של 400 קילומטר.
[[
=== A11 ===
| |||