אפיקטטוס – הבדלי גרסאות

אפיקטטוס התרכז ב[[תורת המוסר]] במידה רבה יותר מאשר קודמיו, אנשי [[האסכולה הסטואית]] הראשונים: [[זנון מקיטיון]] שהיה מייסד האסכולה הסטואית ו[[קלאנתס]] ו[[כריסיפוס מסולי]] שהיו ממשיכיו ב[[המאה השלישית לפנה"ס|מאה השלישית לפנה"ס]]. אפיקטטוס החזיק בדעה שעלינו להיות אדונים לעצמנו. הוא לימד כי על המורה הסטואי לעודד את תלמידיו לחיות חיים פילוסופיים שמטרתם היא ה[[אושר]], ולהיות מוגנים בפני תהפוכות הגורל באמצעות חיי תבונה, שפירושם להתנהג ביושר ובאופן מוסרי ולחיות בהתאם לטבע. אין פירושו של דבר שעלינו להתנזר ולהתבודד; להפך, על החכם לקחת חלק בענייני הציבור. החכם יקבל בשוויון נפש את צרות החיים: [[עוני|דלות]], [[שכול]], [[השפלה]], [[כאב]], [[עבדות]], [[מאסר]] ו[[מוות]]. הוא יידע לשאת בסבל ולהתכחש לכאב, ויקבל את מותו בשלווה כחלק מן החוכמה הנסתרת שב[[טבע]].

 

 

אפיקטטוס הבדיל בין דברים הנתונים לשליטתנו לבין דברים "חיצוניים" שאינם כאלה. בין הדברים שבשליטתנו הוא מנה את ה[[שאפתנות]] ואת ה[[איבה]], ובין הדברים החיצוניים שאינם בשליטתנו, את ה[[בריאות]], ה[[רכוש]] וה[[יוקרה]]. הוא הסיק מכך כי הפירוש החיובי או השלילי שאנו מייחסים לנסיבות חיינו שאינן בשליטתנו, הוא למעשה, פעולה של רצוננו החופשי. אם כי ישנם דברים שאינם תלויים ברצוננו, מה שתלוי ברצוננו הוא הפירוש לטוב או לרע שאנו נותנים להם. לדוגמה: אנו יכולים לחשוב על המוות כנורא מכל הדברים, או להתייחס אליו כתופעה טבעית ולקבלו בשלוות נפש. התורה הסטואית מהווה הכרה בכך שאין בכל אלה כדי להשפיע על חיינו, כלומר: האופן שבו אנו מקבלים את הדברים הוא הנותן לחיינו טעם טוב או רע.