חניגלבת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 8:
בהמשך התעצמה כוחה של אשור, במיוחד בתקופתו של המלך [[אדד-ניררי הראשון]] (1275-1307 לפנה"ס). האזור בין הבליח והחבור, עבר לשליטת אשור. אדד-ניררי הראשון הביא לכך שמלך חניגלבת ימרוד בחתים. [[שלמנאסר הראשון]] (1244-1275 לפנה"ס) בנו של אדד-ניררי הראשון, הדיח את שַתוּארה {{אנ|Shattuara}} מלך חניגלבת וכבש את כל האזור, והיגלה 14,000 אנשים. ממלכת חניגלבת חדלה להתקיים, והשם חזר להיות ציון של מקום גאוגרפי.
שלמנאסר הראשון החל במדיניות של התיישבות באזור, והקים בה מספר מרכזיים מינהליים כמו [[תל שייח' חמד|דור-קטלימו]], [[קטרה (עיר עתיקה)|קטרה]] (האתר הארכאולוגי תל רימאח {{אנ|Tell al-Rimah}}) ועוד, ששימשו ערי בירה אזוריות. האזור נשלט על ידי שלט שהיה שייך לבית המלוכה האשורי שנשא בתואר סוכלו רבו, שמשמעותו דומה לשר גדול. מבנה שלטוני זה המשיך בימי בנו [[תוכולתי-נינורתה הראשון]] (
במשבר השלטוני שהתרחש באשור לאחר מותו של המלך [[תגלת-פלאסר הראשון]] (1115-1076 לפנה"ס), חדרו לאזור שבטים נוודים כמו הארמיים ושבטי אחלמו שהיקשו על השליטה של אשור באזור. בתחילת המאה ה-12 לפנה"ס, עלה לשלטון על אשור המלך [[נינורתה-אפאל-אקור]] {{אנ|Ninurta-apal-Ekur}} שמוצאו היה מהשושלת ששלטה בחניגלבת. הוא נחשב למלך לא חוקי, כי לא היה יורש ישיר לבית המלוכה. כתובת משנת 894 לפנה"ס, של [[אדד-ניררי השני]] מספרת על מסעו למתקפה חוזרת כנגד הארמים במערב. בדרכו לשם עבר ב[[גוזן]].{{הערה|שם=מקראית|הערך "גוזן", [[אנציקלופדיה מקראית]], כרך ב - ז, עמ' 452}} אשור חזרה לשלוט באזור בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס בתקופת האימפריה הנאו-אשורית, השם חניגלבת חזר לשמש לציון האזור הגאוגרפי שבין הפרת, החבור והבליח,
| |||