חניגלבת – הבדלי גרסאות

במאה ה-14 לפנה"ס יצא המלך ה[[חתי]] [[שופילוליומש הראשון]] למסע מלחמה לאזור סוריה. הוא כבש ערים שונות, ביניהן הערים [[כרכמיש]] ו[[חלב (עיר)|חלב]], וגם את [[ושוכני|וַשוּכָני]], עיר הבירה של מממלכת מיתני החורית. השטח של מיתני חולק לשלושה חלקים: החלק המזרחי של הממלכה עבר לשליטת ממלכת אשור, החלק הצפוני הועבר לממלכת אלשה, ובחלק המערבי הוקמה על ידי החתים ממלכה וסאלית בשם חניגלבת. שטחה השתרע בין [[טור עבדין]] בצפון, עד הפרת, כולל עמקי הנהרות הפוריים של החבור העליון והבליח העליון.{{הערה|שם=טרבור}} מטרתה הייתה להוות אזור חיץ כנגד שאיפות ההתפשטות של האשורים שרצו לשלוט באזור מסופוטמיה העליונה. [[שופילוליומש הראשון]] המליך על הממלכה שהקים את [[שתיוזה|שַתיוַזַה]] {{אנ|Shattiwaza}}, בנו של תושרתה.{{הערה|שם=טרבור}} כדי לחזק את הברית, הוא השיא לו את בתו,{{הערה|[[איתמר זינגר]], '''החתים ותרבותם''', הוצאת [[מוסד ביאליק]], 2009, עמ' 61}} אבל שתיוזה היה מלך וסאל של [[כרכמיש]] שנשלטה באותה עת על ידי [[פישילי|פּיַשילי]] {{אנ|Piyassili}}, בנו של שוופילוליומש הראשון.{{הערה|שם=טרבור}} תחום השליטה של מלכי מיתני היה זהה בחלקו לתחום הגאוגרפי, ושני המונחים שימשו לעתים קרובות כמילה נרדפת.

 

 

 

במשבר השלטוני שהתרחש באשור לאחר מותו של המלך [[תגלת-פלאסר הראשון]] (1115-1076 לפנה"ס), חדרו לאזור שבטים נוודים כמו הארמיים ושבטי אחלמו שהיקשו על השליטה של אשור באזור. בתחילת המאה ה-12 לפנה"ס, עלה לשלטון על אשור המלך [[נינורתה-אפאל-אקור]] {{אנ|Ninurta-apal-Ekur}} שמוצאו היה מהשושלת ששלטה בחניגלבת. הוא נחשב למלך לא חוקי, כי לא היה יורש ישיר לבית המלוכה. כתובת משנת 894 לפנה"ס, של [[אדד-ניררי השני]] מספרת על מסעו למתקפה חוזרת כנגד הארמים במערב. בדרכו לחניגלבת עבר ב[[גוזן]].{{הערה|שם=מקראית|הערך "גוזן", [[אנציקלופדיה מקראית]], כרך ב - ז, עמ' 452}} אשור חזרה לשלוט באזור בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס בתקופת האימפריה הנאו-אשורית, השם חניגלבת חזר לשמש לציון האזור הגאוגרפי שבין הפרת, החבור והבליח, התקופתו של [[אסרחדון]], מוזכרת חניגלבת כמקום שבו התקבצו אותם אנשים שבאו לעזרתו של אסרחדון, בחוזרו ל[[נינוה]] לאחר רציחתו של אביו [[סנחריב]] כדי לתבוע את כס המלוכה שהובטח לו.{{הערה|שם=טרבור}}