ויקיפדיה

נתן ילין-מור – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק
שורה 1:
{{ח"כ
|שם=נתן ילין-מור (פרידמן-)ילין-מור
|משרה=
|תמונה=[[קובץ:Nathan Yellin-Mor.jpg|150px|נתן ילין-מור (פרידמן)]]
שורה 18:
[[קובץ:Palestine Police Force Wanted List (Lehi).jpg|שמאל|ממוזער|250px|מודעת "מבוקש" על ראשם של [[יצחק שמיר]], נתן ילין-מור, ו[[יעקב אליאב]]]]
[[קובץ:Nathan Yellin-Mor St. plate in Tel Aviv.JPG|250px|ממוזער|שמאל|שלט רחוב נתן ילין מור בתל אביב]]
'''נתן יֶלִין-מוֹר''' ('''פרידמן'''){{הערה|שם המשפחה המקורי היה פרידמן. השם ילין הוסף על מנת לפטור את אחד מבני המשפחה משירות בצבא הצאר היות ששם כפול סימל בן יחיד שהיה פטור משירות. את השם "מור" צירף לשם משפחתו למען שמירת זכר משפחתה של אשתו פרידה "מורן" לאחר נישואיהם (נחמיה בן-תור: נושאי לפיד החירות, עמ' 227)}} ([[כ"ג בסיוון]] [[תרע"ג]], [[28 ביוני]] [[1913]] – [[א באדר]] [[תש"ם]], [[18 בפברואר]] [[1980]]) היה ממנהיגי מחתרת ה[[לח"י]], [[עיתונאי]] ו[[חבר כנסת]].
 
==ביוגרפיה==
שורה 24:
נתן פרידמן-ילין נולד בשנת [[1913]] בעיר [[גרודנו]], ב[[תחום המושב]] של [[האימפריה הרוסית]] (כיום ב[[בלארוס]]). אביו, שמואל אליהו היה [[בנאי (מקצוע)|בנאי]], ואמו חנה מרים [[עקרת בית]]. נתן היה הצעיר מבין שלושה ילדים.
בהיותו בן שנה, פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]], אביו גויס למלחמה מטעם [[צבא האימפריה הרוסית]] ב-[[1915]], ולא שב ממנה לחיק משפחתו (נפטר ב-1920 ב[[חצי האי קרים]]).
בהיעדר אמצעי קיום, עברה האם עם שלושת ילדיה אל בית הוריה בעיירה ליפסק {{אנ|Lipsk}} שבמחוז [[פודלסיה]], שם סיים חמש כיתות בבית הספר העממי הפולני.
 
בהמשך חזר לגרודנו, שם היה כבר אחיו הגדול משה, וסיים את לימודיו ב[[גימנסיה]] העברית "[[תרבות (רשת חינוך)|תרבות]]" בעיר ב-[[1932]]. בגיל 13, בתקופת לימודיו בגימנסיה, הצטרף לתנועת [[בית"ר]]. ב-[[1933]] עבר ל[[ורשה{{ו|וורשה]]ורשה}}, ומונה לקצין הנציבות של בית"ר ב[[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]], לצד חברותו ב[[ברית הציונים הרוויזיוניסטים|צה"ר]]. כמו כן, הוסמך באותה תקופה כ[[מהנדס]] בפוליטכניון של ורשה.
במסגרת פעילותו בבית"ר וב[[ברית הציונים הרוויזיוניסטים|צה"ר]] התוודע למנהיגי ה[[ציונות רוויזיוניסטית|תנועה הרוויזיוניסטית]], [[זאב ז'בוטינסקי]], [[אורי צבי גרינברג]], [[אבא אחימאיר]], [[מנחם בגין]] ואחרים, ופעל במחיצתם.
 
ב-[[1936]], על רקע "[[מדיניות ההבלגה]]" אל מול "[[המרד הערבי הגדול]]" בארץ ישראל חווה משבר אמון וייאוש מהמסגרת הבית"רית. בקיץ 1937 הפגיש אותו חברו [[אברהם סטבסקי]], מנאשמי [[רצח ארלוזורוב]], עם [[אברהם שטרן (יאיר)]], שעסק באותה תקופה בהקמת "התאים הלאומיים" של [[האצ"ל]] בפולין, וזה שכנעו לעזוב את תפקידו בבית"ר, ולהצטרף לאצ"ל.
בשליחות שטרן, ארגן תאי מחתרת של האצ"ל, והשתתף, לצד סטבסקי, בארגון [[עליית אף על פי]].
 
ב-[[1938]] הקים יחד עם חברו [[שמואל מרלין]] את יומון ה[[אצ"ל]] בשפה ה[[יידיש|יידית]] בפולין, "די טאט" (ב[[עברית]]: המעש), והיה לעורכו מהקמתו ועד לסגירתו ב-[[1939]].
 
חמישה ימים לאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] נישא בורשהבוורשה לבת זוגו פרידה מורין, כשמנחם ועליזה בגין משמשים כשושביניהם, ויחדיו החליטו לעזוב את ורשה כדי לנוע מזרחה לכיוון [[ארץ ישראל]]. הם עשו את דרכם עם בני הזוג בגין ברכבת ל[[{{ו|וילנה]]}}, אך הרכבת הופצצה על ידי הנאצים, והם נאלצו לנטוש אותה ולעשות בעגלות וברגל ל[[לבוב]]. משם הצליחו לעלות על רכבת חדשה ולהמשיך ל[[וילנה]]לווילנה, אליה הגיעו באוקטובר, ובה שהו כשנה יחד עם בית"רים רבים מפולין שמצאו בה מפלט באותה עת, עד לקבלת היתר יציאה מהשלטונות הסובייטים; אז יצאו ל[[איסטנבול]], ומשם, דרך [[סוריה]] ו[[לבנון]], הגיעו לבסוף לארץ ישראל ב-[[1941]].
 
===חברותו בלח"י===
בארץ פגש שוב את חברו אברהם שטרן (יאיר), שזה מכבר פרש מהאצ"ל והקים את ה[[לח"י]] והצטרף לארגונו יחד עם אשתו. בלח"י קיבל את כינויו המחתרתי '''גֵּרָא'''.
לאחר שפגישתו של [[נפתלי לובינצ'יק]] עם נציג [[דיפלומטיה|דיפלומטי]] גרמני ב[[ביירות]] ב-[[1940]], שבה הציע הלה שיתוף פעולה בין הלח"י לבין [[מדינות הציר]] ([[גרמניה הנאצית]] ו[[איטליה הפאשיסטית]]) במלחמתן ב[[בריטניה]], לא נשאה פרי, הוטלה על ילין-מור המשימה לחדש את הקשר עם גרמניה הנאצית. לאחר הניצחון ב[[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה|מערכה בסוריה ובלבנון]] ביולי [[1941]], שלטו בעלות הברית ב[[סוריה]], וניתן היה להגיע דרכה לגבול [[טורקיה]] הנייטרלית, בה שכנה שגרירות של גרמניה. בדצמבר 1941 יצא ילין-מור לסוריה כדי להגיע משם לטורקיה, ליצור קשר עם הגרמנים, ולשכנעם להושיט עזרה ללח"י במלחמתו באויב המשותף, [[בריטניה]]. ילין-מור השתמש בסיפור כיסוי לפיו הוא מתעתד לעבוד עבור קבלן [[יהודי]] מ[[ארץ ישראל]] בשם שמעון דיסקין, שבנה ביצורים בשדות תעופה בסוריה ובלבנון. בעיר [[חאלבחלב]] יצר קשר עם מבריחי גבול שהיו אמורים להעבירו לטורקיה. לפתע, הגיעה אליו הוראה מאברהם שטרן לדחות את צאתו כי בדעת שטרן לצרפו למפקדת הלח"י כאחראי על מחלקת ההסברה. ה[[מודיעין צבאי|מודיעין]] הבריטי גילה את מקום המצאוהימצאו, מתוך מכתב של ילין-מור שנתפס ובו כתובתו בסוריה, ובינואר [[1942]] אסר את ילין-מור בעיירה באב אל-הווא {{ער|باب_الهوى_(قرية)}} שליד חאלבחלב, והביא אותו לארץ ישראל ל[[מחנה המעצר מזרעה]], ובדצמבר אותה שנה העביר אותו ל[[מחנה המעצר בלטרון]].
 
בעודו במעצר, נרצח שטרן. בעקבות הרצח מונה צוות של שלושה אנשים להנהגת הלח"י, [[יצחק שמיר]], ד"ר [[ישראל אלדד]], ונתן ילין-מור. רוב הזמן, אחד או יותר מהשלושה היה במעצר. כך היה ילין-מור עצור מ-[[1942]] ועד סתיו [[1943]], ב-[[1 בנובמבר]] [[בריחת ה-20 מלטרון|ברח ממחנה המעצר בלטרון]] יחד עם קבוצה של 19 מחברי לח"י דרך מנהרה ארוכה בת כ-75 מטרים שחפרו בסודיות גמורה במשך שמונה חודשים.
 
עם צאתו לחופשי, היה לאחראי על הפעולה המדינית ועל הקשרים עם גורמי חוץ של הלח"י. לאחר מעצרו של אלדד, הפך להיות גם לעורכו של ירחון לח"י -– "החזית".
כל אותה עת היה מבוקש מרכזי על ידי [[משטרת המנדט]], ופרסים בסך 500 ו-1,000 [[לירה ארץ ישראלית|לא"י]] הוצאו על ראשו.{{הערה|{{הצופה||פרסים|1944/05/09|oBUg5NREROc2kY%2BYaAvubt2ZdqkNnfg00HHYrCaBnmiWSAu4feR4VWviQs8ruqHHYw%3D%3D}}; {{דבר||פרסים|1944/05/10|M3Sh8HqbOn9qzTIMPWbmIMIbwHqEAmD7Z3olrXCaHE0jbcvAHG95GKf6pM5%2FbF9%2BYw%3D%3D}}; {{דבר||פרס בעד ראשי המפקדים של כנופיות שטרן ואצ"ל|1946/07/25|OK4oHxzSoS5OoBaP8qLYTCjUyYx18EOjxqQU2LW1NQICVB3Vbz7H3C1PrRUjhLs4Yw%3D%3D}}.}}
לאחר שגם שמיר נעצר, הוטל עליו גם תפקיד האחראי על הפעילות המבצעית.
היה שותף לתכנון פעולות שונות שהבולטות בהן היו ניסיון ה[[התנקשות]] בחיי [[הנציב העליון]] [[הרולד מקמייקל]] ו[[רצח הלורד מוין]] ב[[מצרים]], שתיהן בשנת [[1944]].
 
ב[[ספטמבר]]בספטמבר [[1945]] נפגש עם [[מנחם בגין]], [[ישראל גלילי]] ו[[משה סנה]], וסיכם איתם על הקמת גוף משותף לשלוש תנועות המחתרת שיילחם בשלטון הבריטי תחת הנהגה משותפת, מה שהוביל להקמת "[[תנועת המרי העברי]]", שפעלה עד [[אוגוסט]] [[1946]].
 
עם הוצאתו לאור של שבועון הלח"י, "המעש", הועמד בראש המערכת, ופרסם בו מאמרים רבים.
בתקופה זו קבע תוכנית למדיניות חוץ חדשה של לח"י, בשם "הנייטרליזציה של המזרח התיכון", ובבסיסה התביעה לסילוק כל הגורמים האימפריאליסטים והפרו-אימפריאליסטים (בהם שליטי מדינות ערב [[נורי א-סעיד]], המלך [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה הראשון]], המלך [[פארוק הראשון]], ונשיאי [[סוריה]] ו[[לבנון]]) מהמזרח התיכון, לטובת כל עמי המרחב הסובלים מדיכוי לאומי ומניצול כלכלי.
ילין-מור התנגד ל[[תוכנית החלוקה]], ובתשובה על קבלתה בכב[[כ"ט בנובמבר]], פרסם עם ישראל אלדד הודעה בשם לח"י, ובה נקבע כי "לוחמי חירות ישראל ימשיכו להילחם לאחדותה של הארץ באמצעים ההולמים את נסיבות המקום והזמן".
 
בשנת [[1948]], היה מיוזמי{{הערה|[[יוסף הלר]], [http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/71074.html לח"י בין ימין לשמאל הערות לביקורת], קתדרה 64 (תמוז תשנ"ב)}} חטיפתו ורציחתו של חבר הלח"י [[יהודה אריה לוי]], שרצה לעמוד לצד "[[ההגנה]]". ב-[[30 בספטמבר]] [[1948]], נעצר ילין-מור בחשד למעורבות ברצח המתווך מטעם ה[[או"ם]], הרוזן [[פולקה ברנדוט]].{{הערה|{{מעריב||נתפסו 2 מנהיגים של לח"י|1948/09/30|2t2%2BTDO6%2BnZuE7rRbBwsROFUeu7%2BPiqS7HDW5Ljd69SAwIqe8prsUefVX1aw4U3IYw%3D%3D}}; {{המשקיף||נ. פרידמן-ילין ושמואלביץ נעצרו בחיפה|1948/10/01|Pjs4ZQKSw50Ufpjq37QOA%2FGkIupCtiiw%2Byw1OaG3Y9FSTsdqbzEkQ2CVVjp6nESYYw%3D%3D}}.}} בזמן ששהה במעצר ב[[עכו]] בהמתנה למשפט, נולדה בתו, דורית שעיה.{{הערה|{{המשקיף||עמיקם, סלמן וברון - לתא אחד עם פרידמן-ילין ושמואלביץ|1948/11/21|Pjs4ZQKSw50Ufpjq37QOA3fj32g7ZwrKq%2BrHmnpHdLW%2FjJ2TlQ5hFDIOhs2PwOL8Yw%3D%3D}}.}} בית דין צבאי מיוחד בעכו לא הצליח להרשיע אותו במעורבות ברצח הרוזן ברנדוט, אך כן הרשיע אותו בפברואר [[1949]] בעבירות על [[פקודת מניעת טרור|הפקודה למניעת טרור]] וגזר עליו שמונה שנות [[מאסר בפועל]].{{הערה|{{קול העם||פרידמן ילין נידון ל-8 ושמואלביץ' ל-5 שנות מאסר|1949/02/11|dcv1JJsDZKKmMFviYPcAHfl28My11J6W54Tww8ZF6eZVYTBIvL1vknMguY66Kr4XYw%3D%3D}}.}} הוא שוחרר לאחר יומיים במסגרת [[חנינה כללית]] לאנשי הלח"י.{{הערה|{{חרות||שוחררו פרידמן ילין, שמואלביץ וכל עצורי לח"י|1949/02/13|SioAgJEIeuQyWULpS%2FLQYF8z4we0UOhnQljJYwPtgx%2BF4Dc%2BvpkwMsqXW5cUj7E7Yw%3D%3D}}.}}
 
===מפלגת הלוחמים===
באותה עת, הקימו יוצאי הלח"י מפלגה בשם "[[רשימת הלוחמים]]", שהוא עמד בראשה ב[[הבחירות לאספה המכוננת{{ה|בחירות לאספה המכוננת]]}}, והיה [[חבר הכנסת]] היחיד שנבחר מטעמה.
בכינוס היסוד של "רשימת הלוחמים", דיבר על המצע הפוליטי של המפלגה, וטען, בפולמוס עם יתר המפלגות, כי בעוד ש[[מפא"י]] "מציעה שלום ללא פרספקטיבה לעתיד", ש[[תנועת החרות]] "גורסת מלחמה בלי לראות את הפרספקטיבה המדינית בסבך הגורמים", וש[[מפ"ם]] "דוגלת במלחמה למען הקמת מדינה ערבית בחלק של [[ארץ ישראל]]", מציעה מפלגתו תוכנית למלחמה לשלמות המולדת "תוך ראיית הגורמים הפועלים מסביבנו, מקרוב ובמרחקים". באותה הזדמנות טען כי [[ברית המועצות]] היא בת בריתה של ישראל, על עזרתה ב"מלחמת השחרור של העם היהודי".{{הערה|{{חרות||"הלוחמים" נתכנסו אמש לכינוסם הראשון|1949/02/25|SioAgJEIeuQyWULpS%2FLQYN8UWnifxDmMQpKFZDNsQudzA7GVlY0WoFuxeF1cuebyYw%3D%3D}}.}} כחודש לאחר מכן, פרסמה המפלגה את מצעה, ובו תביעה ל"שחרור ארץ ישראל כולה מידי כל שלטון זר וכינון [[ירושלים]] כבירתה", להחזרת העם העברי מכל ארצות הפזורה למולדת, להקמת משטר סוציאליסטי של בעלות לאומית על כל אוצרות הטבע ואמצעי הייצור, הכרה במעמד הפועלים כנושא העיקרי במלחמת השחרור וב[[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל|הסתדרות הכללית]] כמסגרת היחידה להתארגנותו של הפועל העברי, ותביעה לביסוס הכלכלה על תכנון ממלכתי-סוציאליסטי.{{הערה|{{חרות||משטר סוציאליסטי בא"י שלמה|1949/03/28|SioAgJEIeuQyWULpS%2FLQYBczBDqF51pClun3jwkhITu9FsZ4AyoP8fCyI0j4aMCgYw%3D%3D}}.}}
 
שורה 64:
 
===חוות מרים והפעולה השמית===
ב-[[1954]] רכש ליאון אליגולשוילי, בעל הון מצרפת, 50005,000 דונם ממזרח ל[[אשקלון]], והטיל על ילין-מור להקים בשטח [[חווה חקלאית]] פרטית בשם "חוות מרים", בה גידלו בעיקר [[כותנה]].{{הערה|{{דבר||מפה ומשם|1954/12/07|wkRqukROXLZSd7UaMm8ZiuWG2l3jAOzfM1ir%2ByK1kc2HKkCYnJEgKQz6FlEv5ftKYw%3D%3D}}; {{מעריב||נתן פרידמן ילין מי שהיה מפקד לח"י הולך בשדות...|1956/09/05|vezo0h3GDFcUhvyhazpGFHqzOKpcQSynCrzuQzyl2sdv%2BUx9SJ4tqFeGQMxxCQkJYw%3D%3D}}.}}. ילין-מור ניהל את החווה עד 1965.
 
ב-[[1956]], על רקע [[מלחמת סיני]], נמנה ילין-מור, לצד [[אורי אבנרי]], [[בועז עברון]], [[עמוס קינן]] ואחרים, על מייסדי תנועת "[[הפעולה השמית]]" (שבתחילה דבק בה השם "מחתרת קפה הרלינגר", על שם בית הקפה בו נפגשו חבריה), תנועה רעיונית שדגלה בהשתלבות מדינית של מדינת ישראל עם שכנותיה הערביות ב"[[המרחב השמי|מרחב השמי]]". ב-[[1958]] פרסמה התנועה מניפסט בן למעלה ממאה סעיפים המסכם את תפיסת עולמה תחת השם "המנשר העברי - עקרונות הפעולה השמית". התנועה האמינה כי במרחב המזרח-תיכוני קיים לאום/גזע משותף, הוא הלאום/גזע השמי, תחתיו קיימות תתי-קבוצות כמו הלאומים העברי והערבי. מבחינתם על הלאום השמי להתאחד במסגרת [[קונפדרציה|קונפדרטיבית]]. התנועה שאפה לכך שישראל תצטרך ל"[[המדינות הבלתי-מזדהות|מדינות הבלתי-מזדהות]]", ותשתף פעולה עם [[ג'ווהרלל נהרו]] ו[[יוסיפ ברוז טיטו]] הבלתי-מזדהים ("הנייטרלים"), בהם ראתה את עמודי התווך של העולם הנייטרלי, במאבק כנגד האימפריאליזם המערבי והסובייטי. התנועה הכירה עקרונית בזכות [[בעיית הפליטים הפלסטינים|הפליטים הפלסטינים]] לחזור למקומות מהם ברחו או גורשו במהלך [[מלחמת 1948]], והאמינה שעל ישראל לנקוט מיד ביוזמה פעילה לפתרון חלקי של בעיית הפליטים, תוך התחשבות ב"שיקולים הביטחוניים" של ישראל. כמו כן, קראה התנועה לבטל את כל החוקים והנוהגים המפלים כלפי המיעוט הערבי במדינה (כולל [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|הממשל הצבאי]]), לבטל את "[[חוק השבות]]", ולהקים מדינה פלסטינית ברצועת עזה והגדה המערבית, שתהיה קשורה בפדרציה עם מדינת ישראל, ובכך תהווה למעשה איחוד של ארץ ישראל הדו-לאומית בגבולותיה ההיסטוריים.{{הערה|{{חרות|משה שביט|ילין-מור: יזמנו "הפעולה השמית" נוכח ההתפתחויות באיזור|1958/07/24|O9MDpfbxlh2MdHNKY%2BvClhEM4Gh6d%2FZaePC9GFwfKknE%2FT1H5Jzd%2BILR6E0YmGTAYw%3D%3D}}; {{חרות|נ. שלמה|"הפעולה השמית" פוזלת לערביי המרחב|1958/07/29|O9MDpfbxlh2MdHNKY%2BvClgygkS5mdm%2FVxqATV99OvYKNYJsgd%2Bgfjww70nQn77wCYw%3D%3D}}; {{דבר||"הפעולה השמית" מכירה בזכות הפליטים הערבים לרפאטריאציה|1958/07/29|hquVuzdG%2BmjaADqNisLT%2BpZmqk66ea6V3xgCklLYleUo6eta5nOgUzPPgLruP%2FUrYw%3D%3D}}.}}.
 
עם פרוץ "[[אירועי ואדי סאליב]]", הביעו חברי "הפעולה השמית" תמיכה ב[[דוד בן הרוש]], טענו שמעצרו לא היה מוצדק, ותבעו לשחררו. כמו כן, הבהירו כי אם יישאר במעצר והדרך היחידה לשחררו תהיה באמצעות היבחרותו לכנסת, יהיו מוכנים להעמידו בראשות רשימתם ב[[הבחירות לכנסת הרביעית|בחירות לכנסת הרביעית]].{{הערה|{{דבר||"הפעולה השמית" מזדהה עם דוד בן-הרוש|1959/08/04|0wrBjcC3LYbX1bDtwy7y8kXn%2Fz9BkxpgS4RUeSCxBo%2Bk6zlv8AdGtG9bqQ8T7CluYw%3D%3D}}; {{חרות||מרכז הפעולה השמית מוכן להעמיד את בן הרוש בראש הרשימה|1959/08/04|h%2BSL1r4QhPMHMoiXZCgnMbXJO6MC9B1p%2BeXNMeNL43ZHhJlF%2FLlu9sbhgGhtVnb2Yw%3D%3D}}.}}
"הפעולה השמית" שאפה לרוץ בבחירות לכנסת הרביעית במסגרת חזית משותפת עם תנועות נוספות, ולשם כך פנתה למספר תנועות, כגון "[[המשטר החדש]]" של [[שמואל תמיר]] וערי ז'בוטינסקי, המפלגה הלאומית הספרדית בראשות [[שלמה כהן-צידון]], תנועת ליכוד יוצאי צפון אפריקה של דוד בן הרוש ו[[תנועת הכוח השלישי]] של עו"ד מרדכי שטיין, אך כל ניסיונותיה לאיחוד עם תנועות נוספות עלו בתוהו, ולכן החליטו חבריה שלא לרוץ בבחירות.{{הערה|{{דבר||"הפעולה השמית" מזדהה עם דוד בן-הרוש|1959/08/04|0wrBjcC3LYbX1bDtwy7y8kXn%2Fz9BkxpgS4RUeSCxBo%2Bk6zlv8AdGtG9bqQ8T7CluYw%3D%3D}}; {{דבר||"השמיים" לא "ירוצו" לכנסת הרביעית|1959/08/26|0wrBjcC3LYbX1bDtwy7y8vpU%2BRya26OLgInOOA1%2FTYXlIyOkW7Kl9uEWSzJT8saCYw%3D%3D}}.}}
 
ב-[[1960]] הקימו חברי "הפעולה השמית" את "הועד הישראלי למען אלג'יריה חופשית" (בו היו חברים גם חבר הכנסת [[משה סנה]] ו[[תופיק טובי]], [[שלמה כהן-צידון]] ואחרים), שתמך באנשי [[החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה]] (FLN) בלחימתם בכיבוש הצרפתי של הארץ במסגרת [[מלחמת העצמאות של אלג'יריה]], הביע התנגדות מוחלטת לקו הרשמי של ממשלת ישראל, שתמכה בצרפת, והתנגדה לעצמאות אלג'יריה, וטען כי זהו אינטרס ישראלי כמו גם אינטרס יהודי-אלג'יראי לתמוך במאבק ה-FLN.{{הערה|{{מעריב|דב גולדשטיין|ישראלים בעד אלז'יריה חופשית|1960/12/28|C2wkgkt6BMUdKsxrJxfFi7qXSWjT0x0pfejR4BavnY0cZnutskFOf%2FCJgJlO86SsYw%3D%3D}}.}}
 
ב-[[1963]] היו שותפים חברי "הפעולה השמית", לצד [[המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מפלגה היסטורית)|מק"י]], [[אל-ארד]] וחוגים נוספים, להקמת "הועד היהודי-ערבי לביטול [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|הממשל הצבאי]]", שיחד עם [[מפ"ם]], מק"י, [[אחדות העבודה - פועלי ציון|אחדות העבודה]], [[המפלגה הליברלית]] ו[[תנועת החירות|חירות]], ניסה לשנות את המדיניות הקיימת כלפי אזרחי ישראל הערבים.{{הערה|{{חרות||ועד שהוקם ביוזמת מק"י, קבוצת אל ערד והפעולה השמית מארגן כנס נגד המימשל הצבאי בבירה|1963/02/17|ibh7FTaRxBMddTI7dX9Ug6q%2F4XTrqS0tOFeni8wrAKcItHsWnqDyc0LFz1ZNFLaVYw%3D%3D}}; {{מעריב|מ. שמריהו|ב. ג. לא רואה פגם בהבטחת רוב בעד הממשל בעזרת קולות הערבים|1963/02/18|YSdH9JgJg5%2F4D8JRGxSaOGnzO6D1y9dTp9yaNOwZQ73WzVn100etymUY0rXU1zWGYw%3D%3D}}; {{מעריב|יוסף בן-שאול|ובסוף שרו "התקוה"...|1963/02/20|YSdH9JgJg5%2F4D8JRGxSaOMvnJQ6%2Fmijn2rWgfM1wGyIBEo9NqleHPLUVyzaGoQeAYw%3D%3D}}.}}.
 
"הפעולה השמית" הוציאה דו-שבועון בשם "אתגר", שעורכו היה ילין-מור, ויצא בין השנים [[1960]] ל-[[1968]].{{הערה|{{העין השביעית||אתגר|46525}}.}}
 
===פעילות שלום לאחר מלחמת ששת הימים===
ב-[[25 ביוני]] [[1967]], כשבועיים לאחר "[[מלחמת ששת הימים]]" חתם, לצד [[עמוס קינן]], [[יגאל תומרקין]], [[נמרוד אשל]], [[אורי זוהר]] ואחרים, על עצומה שקראה לכל ממלאי התפקידים, חיילים ואזרחים, להקפיד לשמור על "מדיניות הומנית", לא לפגוע בזכויותיהן האזרחיות של אוכלוסיית השטחים שנכבשו על ידי הצבא, ולהחזיר את החיים בשטחים למסלולם התקין, כפי שניסחו והתחייבו הממשלה והצבא, וכפי שעשו עד עתה למעט מקרים יוצאי דופן, כיוון ש"עתה כאשר מדינתנו נמצאת תחת התקפה תעמולתית, חובה עלינו לשמור על ההוראות הללו ביתר שאת כדי לא לתת נשק בידי אויבינו".{{הערה|{{דבר||בידיים נקיות|1967/06/25|7aitscnbC65aSRfl7IWLhlKO26K2okT%2FeOh2fn2VwR1WjaXpxRf0MXBfX%2FImimtcYw%3D%3D}}.}}
 
בדצמבר היה שותף, לצד אישים כאורי אבנרי, עמוס קינן, [[אהרן כהן (מפ"ם)|אהרן כהן]], פעילים ערבים ממזרח ירושלים, ואחרים, להקמת "התנועה למען פדרציה ישראלית-פלסטינית" ששאפה לממש את החזון בו החזיקו בזמנו אנשי "הפעולה השמית" בדבר הקמת מדינה פלסטינית בשטחי רצועת עזה והגדה המערבית, שתהיה בקשרי פדרציה עם מדינת ישראל,{{הערה|{{דבר||"התנועה למען פדראציה" פתחה פעולתה הפומבית|1967/12/15|7aitscnbC65aSRfl7IWLhlmO2tKh16Rtm6Mp3Z5u3YFhJHNKrMIvVVnxNjsjim4aYw%3D%3D}}.}}
 
ב[[ינואר]]בינואר [[1968]] צירף את שמו לעצומה נגד הריסות בתים, צווי ריתוק וצווי גירוש בשטחים הכבושים, שנחתמה על ידי 90 ישראלים מקבוצות שמאל שונות, ופורסמה ב"[[לה מונד]]" וב"[[פראבדה]]", ועל שם הפרסום בביטאון המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, הוכרה בשם "כרוז פראבדה".{{הערה|{{מעריב|דן מירקין|90 יצאו מולדת להשמיץ|1968/05/10|0NU%2B7uZuH8FdCe0I52mYWSHy7f7mmw3ADTPYvFhye%2Bl%2FiMnIVL4k1NaJ%2F%2FcnllVIYw%3D%3D}}.}}
 
ב{{ה|בחירות לכנסת השביעית}} (1969) התמודד במקום שני מטעם "רשימת השלום" בראשותו של [[גדי יציב]],{{הערה|{{מעריב||נושא דגל "השלום"|1969/10/01|%2FZBcyTM2efPLRDKhPPbd2r2lhLyeh1en3zGx%2BV5APHKpk4v7m0jTNqk2aOc9ebCNYw%3D%3D}}.}}, אולם המפלגה לא עברה את [[אחוז החסימה (ישראל)|אחוז החסימה]].
 
===אחרית ימיו===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/נתן_ילין-מור"