ישראל פרידמן (צ'ורטקוב) – הבדלי גרסאות

היה מהתומכים הגדולים של ההתיישבות בארץ ישראל ושלח מחסידיו לשם. עמדה זו הייתה משותפת גם לאביו ולאדמו"רים נוספים מבית רוז'ין. דעתו הייתה שמוטלת חובה על היהודים החרדים לעלות לארץ ישראל וכך למנוע את השתלטות החילונים על הנהגת היישוב. את דעתו זאת חזר והשמיע גם בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל. ב-[[1921]] עמד בראש החותמים על הכרוז לחיזוק ההתיישבות החרדית בארץ ישראל על מנת "שהחיים יהיו חיים חרדיים ולבטח שכל הסביבה תהיה מיושבת מהחרדים לדבר ה', שהם רוב מנין ובנין מעמנו"{{הערה|1=צילום הכרוז בספר 'אביר המלכות' חלק ב' עמ' רח}}. הרב [[צבי יהודה קוק]] סיפר כי "הרבי מצ'ורטקוב אמר לי פעם בווינה, כי הוא מבין היטב את דרך ה"אורות" שלנו, שכל גשמיות של ישראל הינה קדושה"{{הערה|1=לנתיבות ישראל, [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=275&id=2022&q= [[מזמור י"ט של מדינת ישראל]]]. על אותה פגישה כתב הרב צבי יהודה לאביו, [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]]: "נתתי להרבי מצ'ורטקוב את ה'אורות', ושאלני אחר כך על כבוד קדושת אדוני אבי אם הוא בעל חב"ד, ואמר אחר כך: הלא הוא גדול בישראל! "וכשהעירותיו על הקושיות והקינטוריות, ופרטתי לו את דברי הפרקים ל"ד (על ההתעמלות של צעירי ישראל) וכ´ (על האחדות עם עוזבי התורה), חזר באותו סגנון בביטול שאין לחוש לדברי ההתנגדות לזה כלל, וכי הוא חושב שיוכל להשפיע ב'אגודת ישראל', ולא יתן בשום אופן לעשות פירודים בישראל, ופשוט שהגשמיות הישראלית קודש היא והעיקר לעבוד בארץ ישראל. ועיקר עבודת הכשרים צריכה להיות תורה ומלאכה, והשאר ייעשה על ידי אחרים הראויים לזה. ואיך להתייחס להם בפרטיות צריך יישוב וסידור פרטי. גם שלח מאה כתרים בעד הספר (אורות). לפי זה גם הוא וגם עוד יותר הרבי מהוסיאטין, שהם שניהם זקני וראשי הרביים היושבים פה, שייכים ומסכימים ברוחם לעבודת קדשנו. אך השני הוא פחות משועבד לאגודה מהראשון" (המכתב הודפס בנפש הראי"ה לשלושה באלול, מכון הרצי"ה, ירושלים תשס"ג, עמוד קנה). "}}. בדצמבר [[1897]] נפגש עם [[הרצל]] ואמר לו כי החצר הצ'ורטקובית רואה בעין יפה את הפעילות הציונית, אלא שהיא רוצה להבטיח את האינטרסים האורתודוקסיים בתוך ההסתדרות הציונית{{הערה|1=פרופ' יוסף שלמון, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17025 הרצל והאורתודוקסיה]}}. באותו חודש דיווח עיתון "[[המגיד]]" כי ד"ר ברודסקי נפגש עם הרב פרידמאן שאמר לו כי "נכון הוא בעצמו לעמוד בראש החברות הציוניות בעיר מושבו וסביבותיה כאשר יווכח לדעת יותר ויותר כי אינן מתנגדות למפלגת היהודים האדוקים". הרב פרידמאן אף הוסיף ש"עלינו להודות כי התנועה הציונית הועילה הרבה להשים מעצור בעד התבוללות היהודים בין העמים שביניהם ולהחיות שפת עבר וספרת ה'"<ref>{{צ-מאמרהערה|מחבר = |שם = "התנועה הציונית|כתב עת =", [[המגיד - ]], 22 דצמברבדצמבר 1897|קישור = }}</ref> .

עיקר מרכזי במשנתו היה השלום והאחדות בעם ישראל. כדי לא לעורר מחלוקת הסכים לוותר על רעיונות מסוימים למרותאף על פי שחשב שהם רעיונות טובים, באומרו, שאמנם רעיונות אלו חיוביים אבל פירותיהם יגיעו רק בעוד כמה שנים בעוד שהמחלוקת תהיה כבר בהווה. באחד מכינוסיה של אגודת ישראל אמר: {{ציטוט|תוכן="העיקר בזה שתהיה אחדות בין כל חברי הכנסייה הגדולה ובין כל חברי אגודתינו. הקטנים ישמעו אל הגדולים והגדולים יהיו נוחים לקטנים שתהיה אחדות חזקה בינינו".}}