הבדלים בין גרסאות בדף "המפלגה הליברלית הישראלית"

מ
אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק
מ (שוחזר מעריכות של Thereseram (שיחה) לעריכה האחרונה של Gilgamesh)
מ (אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק)
{{מפלגה בישראל|
|צבע כותרת=
|סמליל=
|שם=
|שם המפלגה=המפלגה הליברלית הישראלית
|סמליל=
|אפיון=מפלגת ימין [[ליברליזם|ליברלית]]
|צבע=
|אידאולוגיות=
|כנסות=[[הבחירות לכנסת הרביעית|רביעית]] עד [[הבחירות לכנסת האחת עשרה|אחת עשרה]]
|ממשלות=[[ממשלת ישראל השלוש עשרה|13]], [[ממשלת ישראל הארבע עשרה|14]], [[ממשלת ישראל החמש עשרה|15]], [[ממשלת ישראל השמונה עשרה|18]], [[ממשלת ישראל התשע עשרה|19]], [[ממשלת ישראל העשרים|20]], [[ממשלת ישראל העשרים ואחת|21]], [[ממשלת ישראל העשרים ושתיים|22]]
|אותיות=ל
|מנהיגים=[[פרץ ברנשטיין]], [[שמחה ארליך]]
|מספר מנדטים נוכחי=
|שיא כוחה=18 מנדטים ([[הכנסת העשירית]])
|שפל כוחה=11 מנדטים (הכנסת ה[[הבחירות לכנסת השישית|שישית]] וה[[הבחירות לכנסת השביעית|שביעית]])
|נוצרה מתוך=[[הציונים הכלליים]], [[המפלגה הפרוגרסיבית]]
|שנת ייסוד=
|התמזגה לתוך=[[גח"ל]] ולאחר מכן [[הליכוד]]
|שנת פירוק=
|ארגונים בינלאומיים=
|אתר אינטרנט=
}}
'''מפלגה ליברלית ישראלית''' או '''המפלגה הליברלית''' היא מפלגה שהתקיימה בין השנים [[1961]] עד [[1988]].
 
==אידאולוגיה==
בחזית המצע שלה עמד הרעיון לפיו על שירותי ה[[רווחה]] במדינה להיות מנוהלים בידי ה[[מדינה]] ולא בידי ארגונים וגופים שיש להם זיקה פוליטית. כמו כן כללה משנתה רעיונות כלכליים [[ליברליזם|ליברלים]], ובהם הפחתת התערבות המדינה ב[[כלכלה]], הפרדה בין [[איגוד מקצועי|איגודים מקצועיים]] לגופים המעסיקים, ביטול אפליות ו[[מונופול|מונופולים]]ים, עידוד יזמות כלכלית פרטית וכיוצא בזה. בתחומים אחרים גרס מצע המפלגה [[הלאמה]] של שירותי הבריאות מ[[קופת חולים|קופות החולים]] ותמיכה ב[[חוקה (ישראל)|חוקה]]. בעניינים מדיניים הייתה המפלגה בעלת אופי מתון.
 
==היסטוריה==
ניסיון ממשי למזג את הציונים–הכלליים עם המפלגה הפרוגרסיבית עשה המנהיג הציוני נחום גולדמן בין סתיו 1953 לקיץ 1954 . גולדמן שקל בימים ההם להשתקע בישראל וניהל מגעים ראשונים עם סרלין ורוזן כדי לגבש גוש פרלמנטרי של שתי המפלגות הציוניות הכלליות שיפעל במשותף כשלב ראשון לפני איחוד מלא.{{הערה|1=פלתיאל, המפלגה הפרוגרסיבית, עמ' 340-335}} היוזמה זכתה לתגובה חיובית בקרב מנהיגי הציונים–הכלליים; אלה ראו בצירוף הפרוגרסיבים למפלגתם מהלך שעשוי להפיח רוח חדשה במפלגה לקראת הבחירות לכנסת השלישית ולקרב אל המפלגה חוגים ליברליים יותר בציבור, שעד אז נרתעו ממנה. מנהיגי הציונים–הכלליים הניחו שיחסי הכוחות החד–משמעיים יביאו לבליעת הפרוגרסיבים בקרבם וגם יאפשרו להם לזכות בראשונה בתמיכה תקציבית וציבורית מכל זרמי הציונות הכללית בתפוצות. לעומת זאת, בקרב המפלגה הפרוגרסיבית התפתחה מחלוקת פנימית קשה בנוגע ליוזמת גולדמן. הדיון הרציני ביותר בסוגיה התקיים בוועידת המפלגה ביוני 1954. פנחס רוזן מנהיג המפלגה תמך ביוזמה,{{הערה|1=בונדי, פליקס, עמ' 48}}, וכמוהו גם ישעיהו פרדר ואברהם גרנות, אולם קבוצות חשובות במפלגה התנגדו בתוקף להצעה ואף איימו שלא יצטרפו למפלגה המתאחדת. זו הייתה עמדתו של יזהר הררי, אך את נס הסירוב הניפו בעיקר חברי 'העובד הציוני' בהנהגתו של משה קול. בעיני סיעה זו היו לאיחוד שני חסרונות בולטים:
*(א) חוסר היכולת לגשר על הפערים הרעיוניים והחברתיים בין בוגרי תנועת הנוער החלוצית, חסידי הליברליזם הסוציאלי וההתיישבות השיתופית בקרב 'העובד הציוני' לבין התעשיינים, הפרדסנים וחוגי הבורגנות באגף השמרני של הציונים–הכלליים.
*(ב) חוסר האיזון ביחסי הכוחות בין שתי המפלגות: אם בכנסת הראשונה לא היה פער גדול בין כוחם של הציונים–הכלליים לכוחם של הפרוגרסיבים (שבעה מנדטים לעומת חמישה), הרי על רקע העוצמה האלקטורלית שצברו הציונים–הכלליים התפתחה סכנה לבליעת הכוחות הליברליים בתוך מפלגת המעמד הבינוני.
כמפלגה עצמאית כיהנה המפלגה ב[[הכנסת|כנסת]] ה-4 (מ-[[1959]], בזמן כהונתה התאחדו שתי הסיעות הנ"ל) עם יצוג של 14 חברי כנסת, ולאחר [[הבחירות לכנסת החמישית]] ב-[[1961]] בהן התמודדה לראשונה, זכתה להישג נאה, עם 17 חברי כנסת. המפלגה הליברלית היוותה חלק מהאופוזיציה לממשלת [[מפא"י]] באותם ימים. באפריל [[1965]] התאחדה המפלגה הליברלית עם [[תנועת החירות]] לגוש פרלמנטרי משותף - "[[גח"ל]]", גוש חירות ליברלים. על רקע איחוד זה פרשו מן המפלגה הליברלית חברים רבים שהגיעו מן המפלגה הפרוגרסיבית, והקימו את [[ליברלים עצמאיים|המפלגה הליברלית העצמאית]]. בראש המפלגה עמד אותם ימים [[פרץ ברנשטיין]]. לאחר הקמת גח"ל התחזקו הסממנים הרעיוניים הימניים במפלגה. ב-[[1971]] נבחר ליו"ר המפלגה [[יוסף ספיר]]. החליף אותו בתפקיד [[אלימלך רימלט]], וזאת עד [[1975]].
 
[[תמונהקובץ:Peretz Bernstein.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פרץ ברנשטיין, מראשי המפלגה]]
ב-[[1973]] הוקם [[הליכוד]] והמפלגה הליברלית התמזגה לתוכו (עם זאת יצוין כי עדיין התקיימה המפלגה כגוף העומד בפני עצמו) הדבר אירע בעיקר הודות ליוזמתו של [[אריאל שרון]] אשר פרש זמן קצר קודם לכן מ[[צה"ל]] והצטרף למפלגה. המפתח לקביעת מספר חברי המפלגה לרשימת הליכוד לכנסת עמד על 1 ל-2 לעומת מספר חברי חירות. ב-[[1976]] נבחר [[שמחה ארליך]] לעמוד בראש המפלגה. ב-[[1977]], שנת [[המהפך]], נכנסה לראשונה המפלגה הליברלית לקואליציה השלטונית. ארליך התמנה על ידי [[מנחם בגין]] לשר האוצר והנהיג את "[[המהפך הכלכלי]]" ברוח אידאולוגיית הכלכלה החופשית של הליברלים. אולם הרפורמות נחלו כישלון, וארליך התפטר מתפקידו ב-[[1979]]. מטעם המפלגה כיהן גם [[יצחק מודעי]], שהיה לראשון ברשימת הליברלים לאחר פטירתו של ארליך, כשר אוצר בממשלת האחדות של [[1984]]. ביולי [[1985]] הוביל ראש הממשלה [[שמעון פרס]] יחד עם שר האוצר מודעי ועם [[נגיד בנק ישראל]] [[מיכאל ברונו]] את [[תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985|התוכנית לייצוב המשק]], מהלך דרמטי לבלימת ה[[אינפלציה]] שהגיעה למאות אחוזים בשנה, והורדתה לקצב שנתי של כ-20 אחוז. כשנה מאוחר יותר הסתכסך פרס עם מודעי, שחש שפרס לוקח לעצמו את כל הקרדיט על הצלחת התוכנית. אחרי שמודעי כינה את פרס "ראש ממשלה מעופף", העביר אותו פרס מתפקידו, והחליפו, ב-[[1986]], ב[[משה ניסים]], מחברי הכנסת של הליברלים, אשר היה גם יו"ר הנהלת המפלגה. המפלגה הליברלית תרמה רבות להעצמת והעמקת הכלכלה החופשית, ליברליזציה של המטבע והעלאת רמת החיים, בניגוד חד לכלכלה הריכוזית הסוציאליסטית של מפא"י בטרם "המהפך". המאבק בין שתי השקפות עולם אלה נמשך גם כיום במדיניות ממשלות ישראל.
 
בשנת [[1988]] נטמעה המפלגה סופית על סניפיה ומוסדותיה בתנועת [[הליכוד]] וחדלה לפעול כגוף עצמאי. עם זאת קיימים שרידים ממנה בדמות "המדרשה הליברלית ע"ש [[פרץ ברנשטיין]]" (מדרשה המקיימת הרצאות באזור המרכז), וגוף של חברי הליברלים בקבוצת ה"וותיקים" במרכז הליכוד.
המפלגה הליברלית הישראלית לא הותירה אחריה קורפוס נרחב של ספרות תאורטית, כלכלית או היסטורית העוסקת בעקרונותיה ובתולדותיה, וזאת חרף העובדה כי רבים מבין נציגיה בכנסת בלטו בהשכלתם הרחבה. תיאור והסבר לעלייתה ונפילתה של המפלגה מפי אחד ממנהיגיה מצוי בספרו של [[ש.ז. אברמוב]] "על מפלגה שנעלמה ועל ליברליזם" (דביר 1995).
 
==נציגי המפלגה בכנסת==
|-
|'''הכנסת הרביעית (1959)'''
|14 מנדטים: [[שניאור זלמן אברמוב]], [[עזרא איכילוב]], [[פרץ ברנשטיין]], [[יצחק גולן (חבר הכנסת)|יצחק גולן]], [[יזהר הררי]], [[אידוב כהן]], [[שמעון כנוביץ']], [[משה נסים]], [[יוסף ספיר]], [[יוסף סרלין]], [[צבי צימרמן]], [[משה קול]], [[פנחס רוזן]], [[אלימלך-שמעון רימלט]]
| המפלגה הוקמה ב-[[8 במאי]] [[1961]] כאיחוד בין המפלגות [[הציונים הכלליים]] ו[[המפלגה הפרוגרסיבית]].
|-
|17 מנדטים: [[שניאור זלמן אברמוב]], [[פרץ ברנשטיין]], [[אהרן גולדשטיין]]<sup>1</sup>, [[יצחק גולן (חבר הכנסת)|יצחק גולן]]<sup>2</sup>, [[יזהר הררי]]<sup>2</sup>, [[רחל כהן-כגן]]<sup>2</sup>, [[אידוב כהן]]<sup>1</sup>, [[בנו כהן]]<sup>2</sup>, [[יוסף ספיר]], [[יוסף סרלין]], [[ברוך עוזיאל]], [[שלמה פרלשטיין]], [[צבי צימרמן]], [[משה קול]]<sup>2</sup>, [[יצחק-הנס קלינגהופר]], [[פנחס רוזן]]<sup>2</sup>, [[אלימלך-שמעון רימלט]], [[יהודה שערי]]<sup>2</sup>
|
# ב-[[11 בנובמבר]] [[1963]] פרש מהכנסת אידוב כהן. החליף אותו אהרן גולדשטיין.
# ב-[[16 במרץ]] [[1965]]] פרשו יוצאי [[המפלגה הפרוגרסיבית]] והקימו את מפלגת [[הליברלים העצמאיים]].
# ב-[[25 במאי]] [[1965]] חברה המפלגה הליברלית הישראלית ל[[תנועת החרות|מפלגת חרות]] בהקמת סיעת [[גח"ל]].
|-
|'''הכנסת התשיעית (1977) במסגרת הליכוד'''
|15 מנדטים (מתוך 43 ל[[הליכוד|רשימה]] כולה): [[שמחה ארליך]], [[אליקים גוסטב בדיאן]], [[יצחק ברמן]], [[פסח גרופר]], [[שרה דורון]], [[הלל זיידל]], [[אברהם כץ]], [[יצחק מודעי]], [[משה נסים]], [[מנחם סבידור]], [[יחזקאל פלומין]], [[גדעון פת]], [[שמואל רכטמן]]<sup>1</sup>, [[אברהם שריר]], [[יוסף תמיר]]<sup>2</sup>
|
# ב-[[18 ביוני]] [[1979]] פרש שמואל רכטמן מהכנסת. החליף אותו דוד שטרן חבר [[תנועת החרות|חרות]].
# פרש מהליכוד ב-[[31 בדצמבר]] [[1979]] והצטרף לתנועה לשינוי ויוזמה ([[מפלגת שינוי|שינוי]]).
|-
|
# ב-[[18 באוקטובר]] [[1982]] נפטר דוד שיפמן. החליף אותו אריאל וינשטיין.
# ב-[[19 ביוני]] [[1983]] נפטר שמחה ארליך. החליף אותו אברהם הירשזון חבר [[מפלגת לע"ם|לע"ם]].
|-
|'''הכנסת ה-11 (1984) במסגרת הליכוד'''