כלל ברגמן – הבדלי גרסאות

ב[[ביוגאוגרפיה]], '''כלל ברגמן''' הוא כלל הקושר בין ה[[משקל (פיזיקה)|משקל]] של [[בעל חיים|בעלי חיים]] מ[[מין (טקסונומיה)|מינים]] או [[תת מין|תתי מינים]] שונים המשתייכים לאותו [[סוג (טקסונומיה)|סוג]] לבין אזור ה[[אקלים]] בו הם גרים. פרטים המצויים באזורים קרים יהיו לרוב כבדים יותר, מפרטים אחרים מאותו הסוג המצויים באזורי אקלים חמים. כלל זה קרוי על שמו של [[קרל ברגמן]].

ברגמן הסתמך על העובדה שככל שגוף גדול יותר, היחס בין שטח פני הגוף לנפח שלו קטן יותר. חום הגוף משתחרר לסביבה דרך שטח הפנים של הגוף. בעל חיים קטן, ששטח פני גופו גדול מאוד ביחס לנפחו, מפסיד חום מפני שטח הגוף במהירות רבה יותר בהשוואה לבעל חיים גדול יותר. אצל בעל החיים הגדול, הפסד החום לסביבה אטי יותר שכן שטח פני הגוף קטן יחסית לנפחו. מטעם זה, בעלי חיים קטנים מתקשים או לא מסוגלים לשרוד באקלים קר מאוד. זה ההסבר לכך שבאזורישב[[אקלים קוטבי|אזורי הקוטב]] נמצאים בעיקר עופות גדולים ויונקים גדולים (אם כי יש גם ארנבות המתקיימות בחוגב[[החוג הארקטי|חוג הקוטב הצפוני]]; את הישרדותן אפשר להסביר במנגנונים אחרים, שאינם קשורים לגודל הגוף).

ככל שבעל החיים גדול יותר, כך קל לו יותר לשמור על טמפרטורה קבועה של הגוף. חום הגוף נוצר בתהליך [[נשימה תאית|נשימת התא]], ושיעורו תלוי בכמות התאים החיים, או במסת הרקמות החיות של גוף החיה, וכן גם במנגנונים פיזיולוגיים של הפצת החום באופן אחיד בגוף, על ידי מערכת כלי הדם ומערכת העצבים האוטונומית. לעומת זאת, קצב איבוד החום לסביבה, תלוי כאמור בשטח פני הגוף של החיה, וכן גם במפל הטמפרטורה בין פנים הגוף לסביבה ובאיכות הבידודה[[בידוד תרמי|בידוד]] שעל פני העור, כגון [[פרווה]] או [[נוצה|נוצות]] ושומןו[[שומן]].