ויקיפדיה

אמה (ספר) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הסרת התבנית בעבודה
Yoav Nachtailer (שיחה | תרומות)
23,203 עריכות
סקריפט החלפות, עריכה
שורה 1:
[[קובץ:EmmaTitlePage.jpg|שמאל|ממוזער|200px|המהדורה הראשונה של הספר]]
'''אמה''' (באנגלית: '''Emma''') הוא [[רומן]] מאת הסופרת [[ג'יין אוסטן]], אשר פורסם לראשונה בדצמבר [[1815|1815,]] והתמקד בניסיונותיה של בחורה עשירה, מפונקת ומקובלת מאוד בחברה, לנהל את ענייני האהבה של סביבתה הקרובה ללא הצלחה יתירה. לפני שהחלה לכתוב את הרומן, כתבה אוסטן: "אני הולכת ליצור גיבורה, אשר איש מלבדי לא ממש יחבב".<ref>{{צ-ספר|מחבר = Austen-Leigh, James Edward|שם = A memoirMemoir of Jane Austen.|מו"ל = Oxford universityUniversity pressPress, p. 157|שנת הוצאה = 1967}}</ref>
 
במהלך העלילה חושפת אוסטן, כדרכה ברומנים האחרים שלה, את המנהגים, הגינונים, ההווי והדמויות של מעמד [[אריסטוקרטיה (מעמד)|האריסטוקרטיה]] הכפרית (gentry), אליו היא עצמה השתייכה, תוך כדי שילוב של עין בוחנת ו[[אירוניה]] שנונה.
 
== עלילת הספר ==
[[קובץ:Hammond-Emma20.jpg|ממוזער|שמאל|250px|ביקור בכנסייה היה אירוע חברתי נוסף על היותו דתי. ב"[[אמה (ספר)|אמה]]", למשל, תושבי הייברי פוגשים לראשונה את מרת אלטון כשהיא מגיעה ביום ראשון לכנסייה.]]
אמה וודהאוס היא בחורה עשירה, צעירה ויפה, אשר חיה ב[[אנגליה]] בתחילת [[המאה ה-19]]. היא מתגוררת עם אביה [[היפוכונדר|ההיפוכונדר]] שמאופיין בעיקר בדאגתו לבריאותם של יקיריו. אמה היא אישה בעלת השפעה גדולה על כל ידידיה ומכריה, אך ידידה הקרוב ביותר, והיחיד שמעז לבקר את מהלכיה מדי פעם, הוא מר נייטלי, בעל [[אחוזה]] שמתגורר סמוך לביתה של אמה. נייטלי הוא גם גיסה של אחותה הבכורה, איזבלה. הרומן נפתח לאחר חתונתה של מיס טיילור, ה[[אומנת]] לשעבר של אמה, וחברתה הטובה ביותר. מאחר שאמה הציגה את מיס טיילור לבעלה העתידי, מר וסטון, היא זוקפת את נישואיהם לזכותה, ומחליטה לאמץ את עיסוק ה[[שידוך|שדכנות]].
 
אמה מתעלמת מאזהרתו הידידותית של מר נייטלי, ושוקעת ראשה ורובה ב[[תחביב]] החדש שלה. הפעם היא מנסה לשדך בין חברתה החדשה הארייט סמית', צעירה בת שבע עשרה, תמימה ולא מנוסה, המתוארת כ"בתו הלא חוקית של אלמוני" - למר אלטון, ה[[כומר]] המקומי החדש. בשלב הראשון, אמה משכנעת את הארייט לדחות את [[הצעת נישואין|הצעת הנישואין]] של [[איכר|חוואי]] צעיר ומכובד, מר מרטין, משום שהיא מאמינה שהמועמד איננו מתאים במעמדו להארייט סמית'. הארייט הצעירה והתלותית, נאלצת לדחות את הצעתו של מר מרטין בניגוד לרצונה שלה. מזימותיה של אמה משתבשות כאשר מר אלטון מצהיר, כי הוא רוצה להינשא לאמה עצמה, ולא להארייט בעלת ה[[מעמד חברתי|מעמד החברתי]] הנמוך. אמה המאוכזבת דוחה את הצעתו, והכומר נישא ל[[ירושה|יורשת]] עשירה שהביא עמו לאחר שנסע לעיר אחרת. האישה מתגלית כטיפוס מתנשא וחסר [[טאקט]] ואיננה מעוררת חיבה בלבם של אמה וחבריה.
 
התפתחות מעניינת בפרשיות האהבים, מגיעה בדמותו של פרנק צ'רצ'יל, בנו של מר וסטון. אמה מעולם לא פגשה את פרנק צ'רצ'יל, אך לאחר שבחים רבים ששמעה עליו, היא מאוד סקרנית לפגוש בו. דמות נוספת היא ג'יין פיירפקס ה[[יתום|יתומה]], אחייניתה המאופקת אך היפה של שכנתה הענייה של אמה, מיס בייטס הפטפטנית. מיס בייטס היא [[רווקה זקנה]] בעלת כוונות טובות שמרבה לפטפט לתומה. אמה משתדלת אמנם להיות [[סובלנות|סובלנית]] כלפי מיס בייטס, אך היא מתעייפת מהר מדיבוריה המשעממים והבלתי פוסקים על אחייניתה. ג'יין, אשר מפליאה לפרוט על ה[[פסנתר]], היא גאוותה של מיס בייטס. אמה מקנאה בכישרונה של ג'יין ולא אוהבת את קרירותה ואיפוקה הגלויים לעין. עקב מצב כלכלי שמדרדר נאלצת ג'יין לחפש עבודה כאומנת. בלהיטותה למצוא חיסרון בג'יין - וגם כדי למצוא נושא לשעשע את עצמה ואת חבריה - יוצרת אמה מעין [[פנטזיה]], בשיתוף עם פרנק כביכול, שג'יין הייתה נערצת על גבר אחר, והוא זה ששלח לביתה פסנתר חדש שהגיע כהפתעה.
 
אמה מנסה לגרום לעצמה להתאהב בפרנק, בעיקר משום שכולם אומרים שהם זוג מושלם, אך כאשר הרייט נתקפת בידי [[צוענים]], ופרנק "מציל" אותה - אמה מחליטה כי פרנק והארייט יהיו שידוך טוב יותר מאשר פרנק והיא עצמה. העלילה מקבלת תפנית חדה כאשר מרת וסטון מעלה השערה בפני אמה, שמר נייטלי מאוהב בג'יין. אמה כועסת מאוד ומכריזה שמר נייטלי לא ישא אף אישה, אך במקום לבדוק את רגשותיה שלה, היא טוענת שהיא פשוט שומרת על ירושת האחיין שלה. בפיקניק שנערך באחוזתו של נייטלי, דיברה אמה בזלזול לא אופייני לה למיס בייטס, וקיבלה נזיפה חמורה ממר נייטלי. אמה מצטערת מאוד ומתנצלת בפני מיס בייטס, אך בינתיים היא למדה שפרנק צ'רצ'יל וג'יין הפסנתרנית מאורסים בחשאי מזה כשנה. פרנק פשוט ניסה להסוות את אהבתו לג'יין, ולכן העמיד פנים שהוא מעריץ את אמה.
 
אמה [[תסכול|מתוסכלת]] מאוד בעקבות חוסר התובנה שלה לגבי התנהגותם של מכריה, ומפני שהיא טוותה חלומות ותוכניות לאחרים, תוך כדי התעלמות, הן מהמציאות עצמה, והן מרצונותיהם של האחרים. בנוסף לכך, היא חשה אומללה משום שהיא האמינה שמר נייטלי מאוכזב ממנה. רק כאשר הארייט מתוודה בפני אמה, שהיא אוהבת את מר נייטלי וכי היא מאמינה שגם הוא מאוהב בה, מתעוררת הקנאה בלבה של אמה ומאלצת אותה להבין, שהיא עצמה מאוהבת במר נייטלי. מר נייטלי מצידו היה מאוהב באמה מזה זמן מה, אך הוא חשש שהבחורה המקובלת כל כך והצעירה ממנו במספר ניכר של שנים - תדחה אותו. לאחר ש[[אירוסים|האירוסים]] בין ג'יין ופרנק מתגלים, מציע מר נייטלי נישואים לאמה, והיא נענית להצעתו בשמחה. גם הארייט נישאת בסופו של דבר לחוואי ההגון, מר מרטין, והכל בא על מקומו בשלום.
 
== הדמויות ==
*'''אמה וודהאוס''' - ה[[דמות]] הראשית של הרומן. אישה צעירה בת 21 בקירוב, יפה, נמרצת, נבונה וקצת מפונקת. אמה נפטרה כאשר היא הייתה מאוד צעירה, ומאז היא הפכה לבעלת הבית, מאחר שאחותה הבכורה התחתנה. במובנים מסוימים, אמה בוגרת לגילה, על אף שבמהלך העלילה היא שוגה בנושאים חשובים. היא מכריזה שהיא לעולם לא תתחתן, אך היא נהנית [[שידוך|לשדך]] בין אנשים אחרים. היא משוכנעת שאין ביכולתה להתאהב, עד שה[[קנאה]] פוקחת את עיניה, ומאלצת אותה להכיר באהבתה המתמשכת למר נייטלי. היא מתערבת בחייהם של אחרים, אך איננה משכילה לראות נכוחה את חייה שלה.
*מר '''ג'ורג' נייטלי''' - בעל אחוזה בן 37. חבר קרוב של אמה ושל אביה, מרבה לבקר בביתם, והיחיד שמבקר את התנהגותה. יחד עם זאת, הוא מאוד קשור אליה. הביקורות שלו הן ביקורות בונות, מחנכות, והן בעצם אלו שמובילות להתפכחותה של אמה. מר נייטלי הוא אחיו הבכור של בעלה של איזבל, אחותה של אמה.
*מר '''פרנק צ'רצ'יל''' - בנו של מר וסטון מנישואיו הקודמים. בחור נעים הליכות אשר מצליח להתחבב על כולם, חוץ ממר נייטלי, שחושב אותו לילדותי. לאחר מות אימו הוא גודל בידי דודו ודודתו העשירים. פרנק נהנה מ[[שירה]] ו[[ריקוד]] ואוהב לחיות את החיים הטובים. פרנק עלול לעשות רושם של אדם חסר התחשבות, אך יחד עם זאת, הוא פחות שלילי מגברים לא חיוביים אחרים ברומנים של אוסטן כמו: מר ויקהם מ[[גאווה ודעה קדומה]], ומר וילובי מ[[תבונה ורגישות]].
*'''ג'יין פיירפקס''' - יתומה, אשר קרובי משפחתה היחידים הם דודתה, מיס בייטס, וסבתה, מרת בייטס. היא מוערכת בתור אישה יפה מאוד, חכמה, אלגנטית, בעלת הנימוסים הטובים ביותר, ובנוסף לכך היא שרה ומנגנת להפליא ב[[פסנתר]]. למעשה, היא האדם היחידי שבו אמה מקנאה. רכושה הוא מועט ביותר, ולכן היא נאלצת לעבוד כאומנת - מקצוע אותו היא מתעבת.
*'''הארייט סמית'''' - חברתה של אמה, צעירה יפה מאוד, אך לא מתוחכמת, מושפעת בקלות מאחרים, ובעיקר מאמה. [[ילד מחוץ לנישואים|בתם הלא חוקית]] של הורים לא ידועים. בפרק האחרון מתברר כי היא בתו של [[סוחר]] עשיר ומכובד אך לא "[[ג'נטלמן]]".
*'''פיליפ אלטון''' - לכאורה [[כומר]] נאה, בעל [[נימוסים]] נעימים ושאפתן. אך במהלך העלילה מתגלה מר אלטון כרודף בצע יהיר ומשעמם.
*'''אוגוסטה אלטון''' - אשתו העשירה והדוחה של מר אלטון. יהירה, שתלטנית ויומרנית, אשר אוהבת להיות תמיד במרכז תשומת הלב. היא לא אהודה כלל במעגל החברתי של אמה, ובמיוחד לא על ידי אמה.
שורה 27:
*'''מר וסטון''' - אדם שהתעשר לא מכבר וחי בקרבה להארטפילד. נישא לאומנת של אמה והוא אביו של פרנק צ'רצ'יל מנישואים קודמים. מר וסטון הוא אדם אופטימי, מלא ביטחון ונהנה מחיי חברה פעילים.
*'''מיס בייטס''' - רווקה זקנה ידידותית ופטפטנית, אשר אמה, מרת בייטס, מיודדת עם מר וודהאוס. אחייניתה המלומדת, ג'יין פיירפקס, היא גאוותה ושמחת חייה.
*'''הנרי וודהאוס''' - אביה של אמה אשר חושש תמיד ל[[בריאות]]ו ובריאותם של חבריו, עד שלעתים הוא נמנע מלהגיש לידידיו [[אוכל]] אשר לדעתו, מסוכן לבריאותם. הוא מצטער ש"איזבלה המסכנה" ו"מיס טיילור המסכנה" נישאו ו"נאלצו" להתרחק מביתו. על אף התיאור [[פאתוס|הפטתי]] של דמותו, אמה מכבדת ואוהבת אותו.
 
== ביקורת ונושאים מרכזיים ==
אמה וודהאוס היא הגיבורה הראשונה של אוסטן שאין לה בעיות כלכליות, ולכן היא ממהרת להצהיר בפני הארייט סמית' שאין לה תמריץ להינשא. זהו הבדל גדול משאר הרומנים של אוסטן, אשר בהם החיפוש אחר נישואים וביטחון כלכלי הוא הנושא העיקרי בסיפור. הרווחה הכלכלית הברורה של אמה היא אחת הסיבות שגורמות לרומן להיתפס כקליל יותר מעבודותיה הקודמות של אוסטן, כמו למשל: "[[על תבונה ורגישות]]" "[[גאווה ודעה קדומה]]". לעומת זאת, אין לשכוח שלג'יין פיירפקס אין [[נכסים מועטים|נכסים]], ואוסטן חושפת בספר גם את הסיכויים הנמוכים של אישה ענייה, יפה ומוכשרת ככל שתהיה, למצוא לעצמה שידוך הוגן.
 
בנוסף לכך, מוכיחה אמה שהיא כביכול חסינה בפני משיכה רומנטית, בניגוד לגיבורות אחרות של אוסטן, כמו למשל מריאן דאשווד ב"על תבונה ורגישות" ואליזבת בנט ב"גאווה ודעה קדומה", אשר נמשכות לגבר הלא נכון לפני שהן מכירות את הגבר המיועד להן. אמה באמת ובתמים מופתעת ואף מגלה דחייה, כאשר מר אלטון מצהיר שהוא אוהב אותה. ההתעניינות הגחמנית שלה בפרנק צ'רצ'יל מייצגת יותר את ההשתוקקות שלה לשמץ של [[דרמה]] בחייה, מאשר התאהבות אמיתית. אמה נכשלת לחלוטין כאשר היא לא מבינה את חיבתם הניצתת של מר מרטין והארייט סמית'; היא מפרשת את השידוך העתידי אך ורק במובנים של ביטחון כלכלי ו[[קריירה חברתית]]. אמה מתפכחת, גם כלפי עצמה וגם כלפי אחרים, כאשר היא הופכת להיות מודעת לאהבתה.
 
למרות ההבדלים שבין אמה וגיבורות אחרות של אוסטן, יש גם כמה קווי דמיון ברורים. רובן נשים צעירות ואינטליגנטיות, שחיות בחברה שבה הנשים תלויות בשידוך הטוב שלהן, כדי להתקדם מעמדית וכדי להתקיים כלכלית. עם כל זאת, בסופו של דבר, הגיבורות של אוסטן אינן מוותרות על האהבה, ומעדיפות את בחירי לבן על ממונם של הגברים המיועדים להן. על אף חיים בקרב משפחה תומכת, נתונות הגיבורות של אוסטן במעגל חברתי עם מנהגים וחוקים שמגבילים מאוד את כוחה ויכולתה של האישה להתפתח, רוחנית וכלכלית, והן נאלצות להתעסק תדיר בבילויים חברתיים ובסיכויי השידוכים שלהן. העיסוק האובססיבי והמסורבל של אמה בשדכנות יכול לבוא כסוג של [[מחאה]] כנגד המרחב הצר של [[זכויות האישה|חיי הנשים]] במעמד האריסטוקרטיה הכפרית, שבקרבו חיה ג'יין אוסטן.
 
גם ברומן זה אימצה אוסטן את העיסוק ביומיומי תוך כדי שהיא משלבת זאת בריחוק מסויים מהמסופר, שמושג בעיקר באמצעות גישה [[אובייקטיביות|אובייקטיבית]] [[אירוניה|אירונית]]. אמה אמנם בוחשת בקלחת החברתית בהייבורי. היא הרוח החיה, היוזמת, המשדכת, הנותנת ציונים, המעלה ומפילה. אך בשום שלב אין השפעה זו הופכת לאיום על [[קהילה|הקהילה]], כי אוסטן דואגת היטב שנתרשם מאמה, למרות טעויותיה, שהיא נבונה, מוכשרת, אינטליגנטית, אדיבה, ובסופו של דבר תגיע להחלטה הנכונה. גיבורה אמיתית של ג'יין אוסטן, גם אם היא סוטה לעיתים [[דרך המלך|מדרך המלך]] - הסטיות אינן בלתי הפיכות, והן רק משרתות את הליצנות והאירוניה הטבועים עמוק ביצירותיה של הסופרת, שנחשבת לאחת מאמהות הרומן האנגלי, או כפי שמתאר [[אריק גלסנר]]: "''אחרי כמה עשרות עמודים של קריאה ביצירה הזו, שחגגה זה עתה מאתיים שנה לפרסומה, אתה נמלא אותה חדווה נדירה, חדוות ההכרה שאתה קורא ביצירת מופת. החדווה הזו נחלקת לחדווה שנובעת ישירות מהמעלות של היצירה עצמה מצד אחד ולחדווה כללית, על כך שאתה נוכח לדעת שיש ככלות הכל דבר כזה, 'יצירת מופת'... "''<ref>{{צ-מאמר|מחבר = אריק גלסנר|שם = על "אמה" של ג'יין אוסטן|כתב עת = אתר: מבקר חופשי}}</ref> ▼
 
▲גם ברומן זה אימצה אוסטן את העיסוק ביומיומי תוך כדי שהיא משלבת זאת בריחוק מסוייםמסוים מהמסופר, שמושג בעיקר באמצעות גישה [[אובייקטיביות|אובייקטיבית]] [[אירוניה|אירונית]]. אמה אמנם בוחשת בקלחת החברתית בהייבורי. היא הרוח החיה, היוזמת, המשדכת, הנותנת ציונים, המעלה ומפילה. אך בשום שלב אין השפעה זו הופכת לאיום על [[קהילה|הקהילה]], כי אוסטן דואגת היטב שנתרשם מאמה, למרות טעויותיה, שהיא נבונה, מוכשרת, אינטליגנטית, אדיבה, ובסופו של דבר תגיע להחלטה הנכונה. גיבורה אמיתית של ג'יין אוסטן, גם אם היא סוטה לעיתיםלעתים מ[[דרך המלך|מדרך המלך]] - הסטיות אינן בלתי הפיכות, והן רק משרתות את הליצנות והאירוניה הטבועים עמוק ביצירותיה של הסופרת, שנחשבת לאחת מאמהות הרומן האנגלי, או כפי שמתאר [[אריק גלסנר]]: "''אחרי כמה עשרות עמודים של קריאה ביצירה הזו, שחגגה זה עתה מאתיים שנה לפרסומה, אתה נמלא אותה חדווה נדירה, חדוות ההכרה שאתה קורא ביצירת מופת. החדווה הזו נחלקת לחדווה שנובעת ישירות מהמעלות של היצירה עצמה מצד אחד ולחדווה כללית, על כך שאתה נוכח לדעת שיש ככלות הכל דבר כזה, 'יצירת מופת'... "''<ref>{{צ-מאמר|מחבר = אריק גלסנר|שם = על "אמה" של ג'יין אוסטן|כתב עת = אתר: מבקר חופשי}}</ref>
== סרטים ועיבודים לטלוויזיה ==
"אמה" עובד בידי ה-[[BBC]] לסדרת טלוויזיה בשנת [[1972]]. לאחר מכן, בשנת [[1995]], יצא לאקרנים סרט בשם [[קלולס]], עיבוד מודרני לספר בכיכובה של [[אלישיה סילברסטון]]. ב-[[1996]] יצא הסרט [[אמה (סרט)|אמה]] לאקרנים בכיכובה של [[גווינת' פלטרו|גווינת' פלטרו,]] ובאותה שנה שודרה גרסה טלוויזיונית בכיכובם של [[קייט בקינסייל]] ו[[מארק סטרונג]], התסריט לסרט זה נכתב על ידי [[אנדרו דייויס (תסריטאי)|אנדרו דייויס]].
שורה 47 ⟵ 46:
== לקריאה נוספת ==
* [[ג'יין אוסטן]], '''אמה''', בתרגום רינה קלינוב, הקיבוץ המאוחד, 1982
 
* [[חנה הרציג]], "אמה", '''העולם בסיפורת; חיקוי מציאות או ארגון אמנותי''', עמ' 87 - 124, האוניברסיטה הפתוחה, 1989
* נילי דינגוט (עורכת), '''ג'יין אוסטן; גישות בביקורת הספרות''', נערך בידי נילי דינגוט, האוניברסיטה הפתוחה, 1994
{{ltr|
* (1967) [1926] ,Austen-Leigh, James Edward., '''''A Memoir of Jane Austen''''' (R. W. Chapman ed.)., Oxford University Press., 1967 [1926]
 
}}
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
שורה 57 ⟵ 56:
* {{ynet|ynet|"אמה": ג'יין אוסטן מתרעננת|4746348|2 בינואר 2016|}}
* [http://e.walla.co.il/item/2910917 פרק ראשון מתוך "אמה" מאת ג'יין אוסטן] (בתרגומו של שי סנדיק)
* [[אריק גלסנר]], [https://arikglasner.wordpress.com/2015/12/25/%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%9F-%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%A7-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99/ על&#x20;אמה&#x20;של&#x20;ג'יין&#x20;אוסטן] הוצאת סנדיק ספרים ו"אהבות"
 
== הערות שוליים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אמה_(ספר)"