אמנות סביבתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 37:
השפעתו ניכרה גם בעבודותיו של האמן הישראלי [[יצחק דנציגר]] שניפגש עם יוזף בויס בשנת 1970 ב[[גרמניה]] והושפע ממנו עד מאוד. דנציגר חזר לארץ והחל ליצור את היצירה "נוף תלוי" - יחידה אקולוגית המתפקדת עצמאית התלויה על גבי משטח מרחף באוויר. בשנת 1971 השתתף דנציגר בתערוכת "מושג+אינפורמציה" במוזיאון ישראל ושם הוצגה היצירה שלצידה הוקרנה סדרת שקופיות שהציגה את הרס הנוף בידי האדם.
 
כהמשך לפרויקט זה יזם דנציגר בתחילת שנות השבעים שיקום ניסיוני של שלוש מחצבות נטושות של מפעלי "[[נשר (מפעל)|נשר]]" על הר [[הכרמל]]. בראשית 1971, יצא דנציגר אל האתר כדי להתוות לו צורה חדשה - לא שחזור הנוף כי אם שיקומו - "שיקום של ממש, כלומר ליצור באתר המחצבה רצף של חוויות ארכיטקטוניות ומעשיות שתהיינה פונקציות של מוקדים אופטיים".{{ש}}
 
האמן האוסטרלי אנדרו רוג'רס ( Andrew Rogers) שאומר שהאתגר הוא תמיד להשתמש בחומרים בדרך חדשה ושונה ולגרום להם להעביר את המשמעות ולהציג אותם באופן שלא ראו בעבר. על פי מסר זה יצר את הפרויקט "המקצבים של החיים", שנחשב כפרויקט הגדול ביותר של האמנות הסביבתית העכשווית בעולם. הוא יצר שרשרת של אלפי פסלי אבן סביב [[כדור הארץ]]. [[קובץ:You Yangs Bunjil geoglyph.JPG|ממוזער|You Yangs Bunjil geoglyph]]
עד כה בפרויקט מעורבים יותר מ -7,000 אנשים שיצרו עמו 51 מבני אבן מסיביים ופסלים סביב כדור הארץ. הפרויקט מתפרס על פני 17 מדינות על פני שבע יבשות כמו: ישראל, צ'ילה, בוליביה, סרי לנקה, אוסטרליה, איסלנד, סין, הודו, טורקיה, [[אנטארקטיקה]], קניה, נמביה, נפאל, סלובקיה, טורקיה, ארצות הברית ובעתיד הם יבנו במדינות נוספות.{{ש}} המבנים נבנו במקומות נידחים ואקזוטיים בגבהים שונים מתחת לפניל[[פני הים]] ומעל לפני הים.{{ש}}
האמנות הסביבתית שלו הותאמה למקצבים של התרבות המקומית ולצורת המבנה הגאוגרפי של המקום כמו המבנה שיצר בנפאל שהוקם בהרי ההימליה והמבנה במדבר גובי שבסין. זהו ללא ספק פרויקט חיים חסר תקדים בכל קנה מידה עולמי.{{ש}}
 
לדברי האמן אנדרו רוג'רס הפרויקט "המקצבים של החיים" הם מטפורות אופטימיות למעגל הנצחי של חיים והתחדשות, מביעים ומרמזים על שאיפה והתבוננות פנימית של האדם. הגאוגליפים מאמצים חזון תרבותי רחב המקשר את הזיכרון וסמלים שונים הנגזרים מגילופים, ציורים עתיקים ואגדות בכל אזור. הם מפוסלים להאריך את ההיסטוריה לעתיד הרחוק ולהתעמק בעמקי המורשת שלנו במרדף אחר הרוחני בכל מדינה.{{ש}}[[קובץ:Elena Paroucheva Source Flamme.jpg|ממוזער|Elena Paroucheva Source Flamme]]
האמנות הסביבתית שלו הותאמה למקצבים של התרבות המקומית ולצורת המבנה הגאוגרפי של המקום כמו המבנה שיצר בנפאלב[[נפאל]] שהוקם בהרי ההימליה והמבנה במדברב[[מדבר גובי]] שבסיןשב[[סין]]. זהו ללא ספק פרויקט חיים חסר תקדים בכל קנה מידה עולמי.{{ש}}
דוגמה נוספת לאמנות סביבתית מקורית היא של האמנית הבולגרית המתגוררת בצרפת אלנה פרויוסחבה (Elena Paroucheva) היוצרת מגדלי נוף בפסלי מתח גבוה באינטגרציה עם עמודי חשמל בשילוב כבלים וצינורות מפלדה אל חלד מוארים.{{ש}}
 
אמנית זו יצרה תנועה חדשה באמנות בשם "אמנות חשמלית" שבעקבותיה החלו אמנים רבים ליצור מבנים ופסלים מוארים כחלק מהנוף הסביבתי בשטח.{{ש}}
לדברי האמן אנדרו רוג'רס הפרויקט "המקצבים של החיים" הם מטפורות אופטימיות למעגל הנצחי של חיים והתחדשות, מביעים ומרמזים על שאיפה והתבוננות פנימית של האדם. הגאוגליפים מאמצים חזון תרבותי רחב המקשר את הזיכרון וסמלים שונים הנגזרים מגילופים, ציורים עתיקים ואגדות בכל אזור. הם מפוסלים להאריך את ההיסטוריה לעתיד הרחוק ולהתעמק בעמקי המורשת שלנו במרדף אחר הרוחני בכל מדינה.{{ש}}[[קובץ:Elena Paroucheva Source Flamme.jpg|ממוזער|Elena Paroucheva Source Flamme]]
האמן הברזילאי הנודע [[ויק מוניז]] (vik muniz) הושפע מאוד מעבודתו של האומן [[רוברט סמיתסון]] שיצר את היצירה [[מזח לולייני]], הוא יצר מספר דגמים של עבודות אדמה של סמיתסון וצילם אותם באופן שמקשה על ההבחנה בינם לבין היצירה המקורית. הוא קרא לסדרה זו "בברוקלין".{{ש}}
[[קובץ:Elena Paroucheva Source Flamme.jpg|ממוזער|Elena Paroucheva Source Flamme]]
בשנת 2002 יצר ויק מוניז שתי סדרות אחרות של עבודות אדמה שכללו רישומי קווים באורך מאה עד מאתיים מטרים של חפצים ביתיים כמו צורת מפתח, מעטפה וקולב שנחרטו באמצעות דחפור באדמה במכרה ברזל בברזיל ולאחר חריטת הרישומים באדמה הוא צילם אותם ממבט על ממסוק לצורך הנצחת היצירות והצגתם בתערוכות.{{ש}}
דוגמה נוספת לאמנות סביבתית מקורית היא של האמנית הבולגרית המתגוררת בצרפת אלנה פרויוסחבה (Elena Paroucheva) היוצרת מגדלי נוף בפסלי מתח גבוה באינטגרציה עם [[עמוד חשמל|עמודי חשמל]] בשילוב כבלים וצינורות מפלדה אל חלד מוארים.{{ש}}
בשנת 2005 יצר [[ויק מוניז]] רישומים ענקיים בצורת "יד מצביעה" באורך מאות מטרים חריטה באדמה באמצעות דחפור כעוד יצירה מסדרת "תמונות מעבודות אדמה" שאותן הציג במספר תערוכות ברחבי העולם, כולל בתערוכה "תמונות מכל דבר" שהוצגה ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]].{{ש}}
אמנית זו יצרה תנועה חדשה באמנות בשם "אמנות חשמלית" שבעקבותיה החלו אמנים רבים ליצור מבנים ופסלים מוארים כחלק מהנוף הסביבתי בשטח.{{ש}}
 
האמן הברזילאי הנודע [[ויק מוניז]] (vik muniz) הושפע מאוד מעבודתו של האומן [[רוברט סמיתסון]] שיצר את היצירה [[מזח לולייני]], הוא יצר מספר דגמים של עבודות אדמה של סמיתסון וצילם אותם באופן שמקשה על ההבחנה בינם לבין היצירה המקורית. הוא קרא לסדרה זו "בברוקלין".{{ש}}
 
בשנת 2002 יצר ויק מוניז שתי סדרות אחרות של עבודות אדמה שכללו רישומי קווים באורך מאה עד מאתיים מטרים של חפצים ביתיים כמו צורת [[מפתח (כלי)|מפתח]], [[מעטפה]] וקולבו[[קולב]] שנחרטו באמצעות [[דחפור]] באדמה במכרה ברזל בברזילב[[ברזיל]] ולאחר חריטת הרישומים באדמה הוא צילם אותם ממבט על ממסוק לצורך הנצחת היצירות והצגתם בתערוכות.{{ש}}
 
בשנת 2005 יצר [[ויק מוניז]] רישומים ענקיים בצורת "יד מצביעה" באורך מאות מטרים חריטה באדמה באמצעות דחפור כעוד יצירה מסדרת "תמונות מעבודות אדמה" שאותן הציג במספר תערוכות ברחבי העולם, כולל בתערוכה "תמונות מכל דבר" שהוצגה ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]].{{ש}}
 
== ההגות היהודית והמודעות הסביבתית==