לוקמיה לימפוציטית חריפה – הבדלי גרסאות

ב[[ארצות הברית]] מאובחנים בכל שנה כ-2000-25002000–2500 מקרים חדשים של לוקמיה לימפובלסטית חריפה. שיעור התחלואה העולמי במחלה הוא דומה לזה שבארצות הברית.

הלוקמיה הלימפובלסטית החריפה שכיחה יותר אצל לבנים ו[[אפרו-אמריקאים]]. היקף הלוקמיה הלימפובלסטית מתחת לגיל 15 בקווקזים הוא 33 למיליון, בהשוואה ל-15 למיליון ילדים ומתבגרים מתחת לגיל 15 ב[[אפרובאפרו-אמריקאים]].

למרות השיפור בתוצאה הסופית, ישנם שני מקרים שבהם אי אפשר להבריא. ההערכה היא כי סיכויי חולים אלה להחלים הם פחות מ-30%. לאחרונה התגלה כי השתלת מח עצם היא המוצא האחרון שלהם. אם המחלה מגיבה טוב ל[[פרדניזון]]([[סטרואיד]]). בשני הסוגים: הסיכוי שאנשים שהגיבו מצוין לפרדניזון יוכלו לחיות 4 שנים הוא 40-50%, אך אנשים שלא הגיבו או הגיבו פחות היה 10%.

בגלל שהבלסטים הלוקמיים מחליפים את כל התפקוד הנורמלי ב[[מח עצם|מח העצם]], החולה מסמן בדרך-כלל כישלון של מח העצם, המתבטא ב[[אנמיה]] כללית, [[תרומבוציטפניה]] ו[[ניוטרופניה]]. מסתמנים [[עייפות]] וחיוורון, דמם תת-עורי ו[[דימום]]. סימנים אחרים הם: [[ירידה במשקל]], [[כאב עצמות]] ו[[קוצר נשימה]] ([[אסטמה]]). סימנים ותסמינים ב[[מוח]] עלולים להופיע ולגרום ל[[כאב ראש]], להקאות בבוקר, לעצבנות יתרה, או לסימנים פחות נפוצים כמו שינה ארוכה במיוחד (בין 16-2416–24 שעות). מעורבות ה[[אשכים]] היא נדירה. מצב זה מופיע בתור הגדלה חסרת כאב של האשכים ולרוב, הגדלה בצד אחד שלהם.

לרוב חולי לוקמיה מטופלים ב-8-98–9 סדרות של טיפולי [[כימותרפיה]] שונים אינטנסיביים. מטרת הטיפול הראשון היא לגרום הפוגה בצמיחת הלוקמיה. אספראגינז אמורה לחסום את התהליך הסרטני בלוקמיה כי הן מרוקנות את מלאי ה[[אנזים]] [[אספראגין]] בתא וזה אנזים שלוקמיה אינה יכולה להתפתח בלעדיו. מטוטרקסאט היא תרופה שלרוב ניתנת במינון גבוה וגם ב[[אינטראטקל]] (זריקה לנוזל השדרה) כדי להצליח לעבור את [[מחסום הדם מוח]]. תופעות הלוואי קשות אך התרופה חשובה לטיפול כי היא מחליפה את ה[[חומצה פולית|חומצה הפולית]] בחומצה שדומה לה מאוד בהרכבה אך שונה מספיק כדי להרוס את התא הסרטני. התרופה וינקריסטין ניתנת לרוב כי השפעתה מאוד חזקה על תא סרטני בלוקמיה.

לעתים קרובות, כאשר מדובר בלוקמיה של [[לימפוציט T]], מוסיפים [[רדיותרפיה|הקרנות]] ל[[מוח]] או ל[[טחול]]. לאחר תקופת הטיפול הכימי האינטנסיבי, בדרך כלל לאחר שהסימנים מ[[מח עצם|מח העצם]] וממקומות ראשיים אחרים נעלמו, מתחילה תקופה של כ-1.5-3 שנים של טיפול [[כימותרפיה|כימותרפי]] מתון כדי לחסל תאי לוקמיה "נסתרים" שאולי שרדו. לרוב הטיפול המקובל הוא מטוטרקסאט ומרקפטופורין 6 במינונים פחות נמוכים מהרגיל שהנזק והרעילות שלהם אמנם קיים אך לרוב אינו מסכן כמו בתקופת הטיפול האינטנסיבית. במקרים שבהם הטיפול אינו משפיע על התא הסרטני תתפשט הלוקמיה ותגרום למות החולה, למרות שאם החולה יקבל [[השתלת מח עצם]] בזמן, יכולה הלוקמיה להיעלם ולא לחזור לעולם. במקרה של חזרת ה[[מחלה]] יינתנו טיפולים אינטנסיביים אף יותר. התלקחות של לוקמיה יכולה להופיע ב[[מוח]]במוח, ב[[מח עצם|מח העצם]], ב[[נוזל השדרה]], ב[[כבד]], ב[[טחול]], ב[[אשכים]] וב[[שחלות]]. חזרת הלוקמיה במח העצם היא חמורה ומחייבת טיפול מיידי. לרוב, כאשר המטופל יגיע להפוגה בצמיחת התאים, יילקחו ממנו [[תא אב|תאי אב]] מהדם ויוכנו ל[[השתלת מח עצם עצמית]].