שיירת חולדה – הבדלי גרסאות

'''שיירת חולדה''' הייתה [[שיירה]] אספקה שיצאה ב-[[31 במרץ]] [[1948]] מ[[חולדה (קיבוץ)|חולדה]] לכיוון [[ירושלים]] הנצורה חלקית והייתה הראשונה שכשלה מלהגיע לירושלים. בשיירהבעקבות היודיווח 26מפקדת [[משאית|משאיות]],הפלמ"ח 4לבן [[אוטובוס]]יםגוריון ו־7שהדרך לירושלים חסומה הורה להוציא לפועל את [[משוריין|משורייניםמבצע נחשון]] לפריצת הדרך.

בשיירה היו 26 [[משאית|משאיות]], 4 [[אוטובוס]]ים ו־7 [[משוריין|משוריינים]]. על השיירה הגנו חיילים מ[[גדוד הפורצים|הגדוד הרביעי]] ומהגדוד החמישי של ה[[פלמ"ח]]. [[עמוס חורב]] היה מפקד השיירה ואל משוריין הפיקוד שלו הצטרפו גם מפקד הגדוד הרביעי ומפקדו החדש של הגדוד החמישי, [[שאול יפה]]. ה[[בוקר]] היה [[גשם|גשום]] והדרך הייתה [[בוץ|בוצית]]. השיירה נתקעה ליד הכפר הערבי [[ח'ולדה]] והתגלתה לערביי הסביבה. השיירה הותקפה על ידי מאות ערבים מ[[צבא ההצלה הערבי]] ועל ידי חיילי [[הלגיון הערבי]] שבאו מ[[רמלה]] במשוריינים. בין התוקפים היו גם אנשי [[חסן סלאמה]] מח'ולדה הערבית ומתנדבים [[עיראק|עיראקים]] ממחנה ואדי צראר (בסמוך ל[[תחנת הרכבת נחל שורק]]). לאחר שש שעות של לחימה וניסיון לחלץ את המכוניות שנתקעו בבוץ ניתנה הוראה לסגת חזרה לחולדה.

שניים מהמשוריינים שהגנו על המכוניות ועסקו בחילוץ נפגעו ושקעו בבוץ בלי שיכלו לפרוץ את הכח הערבי התוקף שהקיף אותם. מפקד אחד המשוריינים החליט לפוצץ את המשוריין על יושביו כדי לא ליפול בשבי. הייתה זו שיירת ההספקה הראשונה שלא הגיעה לירושלים. על פי אתר מידע פלמ"ח, גורמי הכישלון היו הנסיעה בשעות היום, שיירה גדולה ובה רכב כבד פגיע וקשה לתמרון, הכנות לקויות, פיקוד לא אחיד וכנראה לא מנוסה בהגנה על שיירות, בוץ כבד בדרך העפר ומאמץ לא לוותר על ה[[מכונית]] שנתקעו.

הפגיעה בשיירה זו, יחד עם הפגיעה ב[[שיירת יחיעם]] וב[[שיירת נבי דניאל]], כולן בחודש [[מרץ]] 1948, פגעה ב[[רוחניות|רוח]] [[היישוב]] היהודי. כתוצאה, החליט פיקוד ה"הגנה" שהשיטה הנוכחית שלששיטת ליווי שיירותהשיירות מיצתה את עצמה. במקום זאת הוחלט להשתלט על משלטים ויישובים ערביים, בהם ולצידם עוברות הדרכים, ולהחזיקם באורח קבע. החלטה זו נסתייעה, וביצועה התאפשר, עקב התדלדלות הכוח הבריטי, שבאותו מועד התפנותו מהארץ הייתה בשלב מתקדם, מצד אחד, ועקב גידול כוחה של ה"הגנה", מצד שני.