לוי אשכול – הבדלי גרסאות

נולד בדרום [[האימפריה הרוסית]] ([[אוקראינה]]) בשנת [[1895]]. [[עלייה לארץ ישראל|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1914]] במסגרת [[העלייה השנייה]]. ב[[היישוב|ימים שלפני קום המדינה]] היה פעיל במוסדות [[המרכז החקלאי]] ו[[הסוכנות היהודית לארץ ישראל]], היה ממייסדי ארגון [[ההגנה]] וחבר המפקדה הארצית במספר הזדמנויות, לרבות ההרכב הראשון עם הקמת הארגון ולימים בתפקידו כגזבר ההגנה בימי [[מלחמת העולם השנייה]]. כן הוא נמנה בין מייסדי [[הסתדרות העובדים הכללית]] והיה מנהל החברה הכלכלית של ההסתדרות [[ניר שיתופי|ניר]]. עמד בראש ועדת ההתיישבות של [[הקונגרס הציוני]] ולקח חלק במפעלי ההתיישבות הגדולים דוגמת [[התיישבות האלף]] ויישובי [[חומה ומגדל]]. כן עסק, במסגרת חברת "[[העברה (חברה)|העברה]]", בשליחויות ל[[גרמניה]] שהייתה תחת שלטון [[המפלגה הנאצית]]. ב-[[1937]] מימש את התכנית אותה קידם לאורך כעשור והביא להקמתה של חברת [[מקורות]], בראשה גם עמד עד [[1951]]. בתקופת [[מלחמת העצמאות]] היה מפקד מרכז הגיוס הארצי ועם הקמת [[הממשלה הזמנית]] שימש כמנכ"ל [[משרד הביטחון]]. באותה תקופה ([[1948]]) מונה גם להנהלת הסוכנות היהודית והיה ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות (בתקופת קליטת [[העלייה ההמונית]] ועד [[1963]]) וגזבר הסוכנות.

במקביל התקדם בשורות המפלגה, ההסתדרות וההגנה. בין השנים [[1944]] ו-[[1948]] היה [[מזכיר]] [[מועצת פועלים|מועצת פועלי]] [[תל אביב יפו]] .

בשנת [[1948]] נבחר אשכול להיות ראש מחלקת ההתיישבות של [[הסוכנות היהודית לארץ ישראל|הסוכנות]] ועמד בראשה 15 שנה, עד כניסתו לתפקיד ראש הממשלה. בתפקידעד זה[[1952]] ייסד ואיכלס במסגרת התפקיד 371 יישובים חקלאיים חדשים ששימשו לקליטת [[העלייה ההמונית|העלייה הגדולה]] ב[[שנות החמישים]]. עדלאחר שנתמכן [[1949]]ריכז שימשמאמצים במקבילבחיסול לתפקידמחנות זה,העולים: בתפקידבתחילה מנהלהגה משרדאת הביטחון.רעיון עדהקמת שנתה[[מעברות]] 1952ולאחר כיהןמכן החל לקדם גם בתפקידאת הקמת [[גזברעיירות הפיתוח]] הסוכנות וכמנהל חברת המים "מקורות". כן שימש בין השנים 1949–[[1953]] יו"ר [[מועצת מנהלים|מועצת המנהלים]] של [[עמידר]] – תפקיד חשוב ומרכזי בימים אלו של קליטת עלייה ופיתוח מואץ. במחצית השנייה של שנות החמישים יזם וליווה בין היתר את מפעלי ההתיישבות של [[חבל לכיש]] ו[[חבל עדולם]].

לאשכול נולדו ארבע בנות: [[נועה אשכול|נועה]], בתה של רבקה, ודבורה, תמה ועפרה, בנותיה של אלישבע. נועה הייתה ממפתחות [[מחול מודרני|המחול המודרני]] בישראל וממציאת [[כתב התנועה אשכול-וכמן]]. בתו תמהדבורה נישאההייתה ל[[אברהםדוקטור בייגה שוחט]]לביוכימיה, ששימש גם הוא בתפקיד שר האוצר. בתו דבורה נישאה ל[[אליעזר רפאלי]] ונכדוואחד ממנהמבניה הוא פרופסור [[שיזף רפאלי]]. מבתו תמה היא עובדת סוציאלית ונישאה ל[[אוניברסיטתאברהם חיפהבייגה שוחט]], ששימש גם הוא בתפקיד שר האוצר. בתו עפרה היא פרופסור לפסיכולוגיה, נשואה לפרופ' [[ברוך נבו]], נשיא [[מכללת צפת]]., ואחד מבניה הוא הסופר [[אשכול נבו]], הקרוי על שמו, הואשם נכדוסבו.

אשכול הלך לעולמו כשהואכשתדמיתו מרטרם נפש,שוקמה ובעלמהתפיסה תדמיתהציבורית שליליתשדבקה שלבו אדםערב הססןמלחמת וגמגמן,ששת אשרהימים כמעטוראתה הביאבו אתאדם המדינה אל אסון חמור, אשר נמנע ברגע האחרוןהססן. כיום ישנם רבים הרואים באשכול מנהיג נבון, אשר השכיל לנסות ולמנוע את המלחמה, והעביר את תיק הביטחון לדיין רק משכשלו כל הניסיונות ולאחר לחץ מאסיבי מבפנים ומבחוץ.

בשנים האחרונות מוארת דמותו של אשכול באור חיובי והוא נחשב לאחד מראשי הממשלה המוצלחים שהיו לישראל. הוכרה תרומתו המכרעת לאורך שנים ארוכות להכנת ולציוד הצבא לניצחוןלקראת הניצחון במלחמת ששת הימים, כמו גם תפקידו הממלכתי ולאיחויבאיחוי השסעים בחברה הישראלית. ההומור שלו, אנושיותו וחוכמתו מוצגים היום כאנטיתיזה לאיכות הירודה של המנהיגות הקיימת. במערכת [[הבחירות לכנסת העשרים]] (בשנת 2015) אף השתמשו שתי הרשימות הגדולות – [[המחנה הציוני]] ו[[הליכוד]] – בדמותו של אשכול כדי להצדיק את מדיניות העומדים בראשן.

תדמיתו כסב עממי, המתבל את דבריו בשפת ה[[יידיש]], ונושא [[אמרת כנף|אמרות כנף]], בנוסח "לעניות דעתי הקובעת", "הפנקס פתוח והיד רושמת" ואחרות, נראתהנתפסה כמגוחכתכמיושנת והייתה מושא לבדיחות במדינת ישראל של סוף [[שנות השישים]], אך כיוםבחלוף השנים ישניכר המתגעגעיםגעגוע לסוג זה של הנהגה, שלא נראה במדינה מאז אשכול. [[עמוס עוז]] בספרו "[[מנוחה נכונה (ספר)|מנוחה נכונה]]" מצייר את דמותו של אשכול כזקן חכם וסמכותי, מקור לנחמה ולעצה טובה. ההיסטוריון יעקב טלמון אמר עליו כי "היה אחרון ההומניסטים בלשכת ראש הממשלה".

לאחר פטירתו של אשכול [[שמות רחובות בישראל|נקראו על שמו רחובות]] בערים, וכן אתרים נוספים – [[תחנת הכוח אשכול]] שב[[אשדוד]]., שכונות "[[רמת אשכול]]" ב[[ירושלים]] וב[[חיפה]], מאגר המים "[[מאגר אשכול]]", [[חבל אשכול]] ו[[מועצה אזורית אשכול|המועצה האזורית אשכול]] ב[[הנגב|נגב]], ושמו של "[[הכפר הירוק]]" שונה ל"הכפר הירוק על שם לוי אשכול". כן נקרא על שמו "[[מגדל אשכול]]" ב[[אוניברסיטת חיפה]].

ב-1970 נוסדה [[יד לוי אשכול]] הפועלת כגוף ההנצחה לזכר אישיותו ופועלו בפעילות חינוך, תיעוד ומחקר.