פיוס השנים עשר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
כוזרי (שיחה | תרומות)
שורה 62:
 
בשלבים מוקדמים של המלחמה, פנו אישים שונים ומנהיגים יהודים מכל רחבי העולם החופשי אל האפיפיור וביקשו ממנו להכריז הכרזה פומבית בגנות הרדיפות האנטי-אנושיות כנגד היהודים, אך האפיפיור לא היה מוכן לכך{{הערה|1="ההצלה בימי השואה" מאת חיים ברלס עמ' 164}}. בראשית 1943, כאשר כבר רבו הידיעות על אשר מתרחש באירופה, קיבל נציג הוותיקן בוושינגטון דו"ח המפרט באופן רשמי את הנעשה ביהודי אירופה. בדברי תשובתו לשגריר ארצות הברית בוותיקן, מירון טיילור, כותב נציג הוותיקן : "אני מאמין שהדו"ח מזויף. אך אודיע להוד מעלתו הקרדינל".(תאריך המכתב 7.3.43). כאשר פנו ארגונים יהודיים לותיקן בתחילת 1944 ובקשו מהאפיפיור שיורה לנשיא סלובקיה הפרו-נאצי, הכומר ד"ר [[יוזף טיסו]], שלא יענה לתביעות הנאצים ויגרש את יהודי ארצו למזרח משום שמשמעות הגירוש היא השמדה במשרפות פולין, כתב להם האפיפיור בדברי תשובתו כי "נשיא הרפובליקה הכומר ד"ר טיסו הבטיח שלא תהיינה רדיפות. התושבים רק ירוכזו ויישלחו לארץ אחרת".
 
שגריר בריטניה לוותיקן דיווח ב-26 בינואר 1944 כי "החשמן שר החוץ זימן אותי אליו היום כדי לומר לי שהאפיפיור מקווה שלא יימצאו חיילים [[האדם השחור|כהי-עור]] בקרב המספר המועט של גייסות שאולי יחנו ברומא כ[[חיל מצב]] אחרי כיבושה. הוא הזדרז והוסיף שהכס הקדוש אינו מכיר במחסום הצבע, אבל עזה תקוותו שיהיה אפשר למלא אחר הבקשה."{{הערה|1=אנדרו רוברטס, '''סערת המלחמה''', עמוד 358}}
 
טענות רבות הופנו נגד האפיפיור גם לאחר תקופת המלחמה בנושא יחסו לסוגיית [[הוותיקן והילדים ניצולי השואה|יתומי השואה]], אותם ילדים יהודים שהתחבאו מפני הנאצים בכנסיות ומנזרים בזמן המלחמה ושהוריהם לא נותרו בחיים.