ברנבא – הבדלי גרסאות

הוא ליווה את [[פאולוס]] בבואו ל[[ירושלים]]{{הערה|מעשי השליחים ט, 27}} ונלווה אליו גם במסעות אחרים{{הערה|מעשי השליחים יא, 25-26}} ב[[אסיה הקטנה]]. נראה שלאחר פגישתם עם [[סרגיוס פאולוס]], מושל קפריסין{{הערה|מעשי השליחים יג, 7-12}}, התבלט פאולוס יותר מברנבא והחל מנקודה זו מוזכר שמו של פאולוס ראשון מבין שניהם{{הערה|ניתן להשוות בין פסוק 7 לפסוקים החל מ-42}}. בשובו מ[[אנטיוכיה]] נסע לירושלים והשתתף ב[[מועצת ירושלים]]{{הערה|מעשי השליחים טו, 2}} שדנה במצוות הנצרות ושלאחריה נשלחה [[האיגרת אל הגלטים]]. לאחר מכן שב ברנבא עם שליחים נוספים לאנטיוכיה ולאחר ששהו שם תקופת מה, נפרד מפאולוס ונסע לקפריסין עם [[מרקוס המבשר]]{{הערה|מעשי השליחים טו, 39}}.{{ש}}▼

לדעת [[טרטוליאנוס]] ברנבא הוא זה שכתב את [[האיגרת אל העברים]]. כמו כן, משייכת לו המסורת את כתיבת [[איגרת ברנבא]] שנשמרה ב[[קודקס סינאיטיקוס]], שם היא נמצאת בסופה של [[הברית החדשה]]{{הערה|[http://www.newadvent.org/cathen/02299a.htm אגרת ברנבא באנציקלופדיה הקתולית]}}. בנוסף, נטען שהוא מחברה של [[הבשורה על פי ברנבא]], בשורה המתארת את חיי ישו ומתוארכת ל{{ה|מאה ה-16}} והיא ככל הנראה [[פסאודואפיגרפיה]]. הבשורה תואמת את השקפת ה[[אסלאם]] על ישו ואינה מתארת אותו כבן האלוהים, אלא כנביא ושהוא לא נצלב וקם לתחייה, אלא עלה ל[[גן עדן]] בעודו בחיים{{הערה|[http://www.barnabas.net/ הבשורה על פי ברנבא]}}.{{ש}}▼

על פי המסורת הוא [[מרטיר|הוצא להורג]] בגלל אמונתו ב[[סלאמיס]] שבקפריסין בשנת [[61]], אולם אין עדויות ברורות בנושא.▼