הבדלים בין גרסאות בדף "ילדי טהראן"

נוספו 193 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
[[קובץ:Rakevet hedera.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבלת הפנים בתחנת הרכבת בחדרה]]
[[קובץ:Rakavet rechovot.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחנת הרכבת ברחובות, 1935, שמונה שנים לפני שהגיעו אליה ילדי טהרן. התמונה מובאת לצורכי המחשה כיצד נראתה התחנה בזמן המנדט]]
ילדי טהרן הגיעו לארץ ישראל ב-[[18 בפברואר]] 1943, ערב [[פורים קטן]] תש"ג, לאחר ש[[הסוכנות היהודית]] הצליחה להסדיר את קליטתם בארץ. נלוו אליהם כמה מבוגרים. הם הגיעו באוניה עד מצרים וברכבת עד [[עתלית]]. בדרך נערכו להם קבלות פנים בתחנות הרכבת [[תחנת הרכבת רחובות|ברחובות]] ובחדרהו[[תחנת הרכבת חדרה מזרח|בחדרה]]. בשני המקומות קיבלו הילדים מזון וממתקים.
 
עיתון [[הצופה]] כתב בכותרת ראשית: "ושבו בנים לגבולם". השיירה כללה 1,228 נפש שהגיעו ב-12 [[קרון שינה|קרונות שינה]] (פולמאן). קבלת פנים חגיגית נערכה להם בתחנת הרכבת העברית הראשונה שעצרו היא תחנת הרכבת ברחובות. הצופה כתב:{{הערה|שם=הצופה19|{{הצופה||המולדת מקבלת בזרועות פתוחות את ילדי טהראן|1943/02/19|00100}}}} {{ציטוט|תוכן=ממצרים, סחופי צער ודווי, הלומי אסון, יחפים ולבוש דל על בשרם - ראו הנאספים את המבשרים הראשונים של ההצלה. הילדים שלא באה תנומה לעיניהם כל הלילה, בציפיה לראות היהודי הראשון בארץ ישראל - פרצו בקריאות גיל, כשמנהל התחנה פנה אליהם בעברית. שאלו אותו : "אתה עברי" והוא ענה להם: "לא, אני יהודי" והם פרצו בצחוק. ילדה בת 13 הרבתה בבכי תוך געגועים להורים, אמרו לה ההורים עוד בחיים, היא השיבה שלא ייתכן שכן במו ידיה היא קברה אותם. היא ספרה שהנאצים נתנו לה ולאחיה אתים ולאחר שירו בהורים אמרו להם לכסות אותם.|מקור=|מרכאות=כן}}
 
קבלת פנים חגיגית נערכה להם ב[[תחנת הרכבת עתלית]]. שם הילדים ירדו והועברו למחנה העולים במקום. לתחנת הרכבת בעתלית הגיעו תלמידי בתי ספר ובידיהם דגלים וכתובות וגם עגלות מלאות כל טוב, פירות ומגדנות. "כאשר הרכבת התקרבה לרציף, פרץ הקהל בתרועת גיל אדירה ושירת [[התקווה]] הרעידה את האויר". שיירה ובה עשרות אוטובוסים של חברת "החבר" מחיפהמ[[חיפה]] העבירה בהתנדבות את העולים למחנה הקליטה לעולים.
 
הילדים סיפרו כי החיילים הבריטים דאגו לכל מחסורם בדרך, נתנו להם ארוחת בוקר ואפילו טיפלו בתינוק שנולד ברכבת.
רבים מהבוגרים שבילדי טהראן לחמו ב[[מלחמת העצמאות]], וכמה מהם נהרגו במלחמה. אחד מילדי טהראן, [[עמנואל לנדאו]], נהרג במלחמת העצמאות ב[[תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין|קרב נגד שיירה ערבית]] באזור [[הקריות]] שליד [[חיפה]]. נפילתו הייתה תוך גילוי גבורה עילאית והוא היה בין 12 מקבלי [[אות גיבור ישראל]] שהוענק ללוחמי מלחמת העצמאות בשנת [[1949]].
 
בין הנופלים האחרים מילדי טהרן: שלמה וגנר ב[[קרב רמת יוחנן]], זאב הולנד ב[[שדה דב]], חיים גרף ב[[חיפה]], דב גולומב בכיבוש [[כפר סבא]], [[הדסה למפל]] לטרון, {{נזכור את כולם|7326|אורי בר}} ב[[דגניה א']], חיה הורן ב[[כפר עציון]] ויהודית יעקובוביץ ברמותב[[רמות נפתלי]].
 
==מאבקם המשפטי==
בשנת [[1997]] הוכרו לראשונה ילדי טהראן כניצוליכ[[ניצולי השואה|ניצולי שואה]] על ידי מדינת ישראל. משמעות ההכרה היא שעד שנת 1997 לא זכו ילדי טהרן לפיצויים מהמדינה בהתאם ל[[הסכם השילומים]] שנחתם עם ממשלת גרמניה. בשנת [[2004]] התאגדו 217 מילדי טהראן ותבעו את המדינה במטרה לקבל את הפיצויים שטענו כי חייבים להם משנות ה-50. טענת המדינה הייתה, כי הפיצוי המגיע להם הוא קולקטיבי ואותו הם כבר קיבלו. באוגוסט [[2012]] פסק [[בתי המשפט בישראל|בית המשפט המחוזי]] בתל אביב כי כל אחד מ-217 התובעים זכאי לפיצוי אישי בסך 50,000 ש"ח. בינואר [[2014]] קיבל [[בית המשפט העליון]] את ערעור המדינה, וביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי.{{הערה|{{ynet|עו"ד יונה וינדר|שואה ופיצויים: הגלגול המשפטי של ילדי טהרן|4477785|19 בינואר 2014|}}}}
 
==ילדי טהראן מפורסמים==
* [[חיים ארז]] - אלוף במילואים
* [[אביגדור בן גל]] ("יאנוש") - אלוף במילואים
* [[אלכס גלעדי]] - איש טלוויזיה וחבר [[הוועד האולימפי הבינלאומי]]
* הרב [[בן ציון רבינוביץ]] - ה[[אדמו"ר]] מ[[חסידות ביאלא|ביאלא]]
* [[אברהם רייף]] - יו״ר לשכת סוכני הביטוח ונשיא כבוד
* [[הדסה למפל]] - [[צייר]]ת ו[[לוחם|לוחמת]] [[פלמ"ח]] שנהרגה ב[[מלחמת העצמאות]]
* [[בן-ציון תומר]] - משורר, סופר ומחזאי. מחזהו "[[ילדי הצל]]" עוסק בסיפורו של אחד מילדי טהראן.
* [[אריה מינטקביץ]], יליד איראן, יו"ר לשעבר של הרשות לניירות הערך ויו"ר לשעבר של מועצת המנהלים של [[בנק דיסקונט לישראל|בנק דיסקונט]]
* הרב [[יוסף גליקסברג]], רבה הראשי של [[גבעתיים]]
* הרב [[יהושע רוזן]], ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ), ובישיבת ניר בקריתב[[קריית ארבע|קרית ארבע]].
 
==ראו גם==