חללית לא-מאוישת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Hanay העבירה את הדף משתמש:חללית לא מאוישת ל־חללית לא מאוישת בלי להשאיר הפניה: החזרת טיוטה למרחב הערכים
גירסה אחרונה
תגית: הוספת תבנית לשינויים בערך
שורה 1:
{{עריכה|עיצוב קישורים חיצוניים, קטגוריות}}
'''חללית לא-מאוישת''' (באנגלית: '''Unmanned spacecraft''') היא [[חללית]] שאינה נושאת אנשים על סיפונה, ומשמשת לטיסות לא מאוישות.
 
שורה 8 ⟵ 9:
* אוטונומיה מוגדרת מראש
* ניתוח המצב וקבלת החלטות על ידי [[רובוט]]([[בינה מלאכותית]])
הסוגים השכיחים ביותר של חלליות לא-מאוישות הם: חלליות להובלת משאות, [[גשושית|גשושיות]], חלליות הנושאת [[טלסקופ|טלסקופים]]ים ולווינים.<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.nasa.gov/audience/forstudents/postsecondary/features/F_Spacecraft_Classification.html|כותרת = Spacecraft Classification|אתר = נאס"א|תאריך = }}</ref>
 
== היסטוריה ==
שורה 14 ⟵ 15:
בעקבות הצלחת [[ברית המועצות]] בשיגור [[ספוטניק 1]], ה[[לוויין]] הראשון, ל[[חלל]] בשנת 1957, מיקדו האמריקאים את מאמציהם בשליחת גשושית ל[[הירח|ירח]]. הניסיון הראשון לעשות זאת נקרא "[[תוכנית פיוניר]]". כמו כן, גם לסובייטים הייתה תוכנית להגיע לירח, והיא הפכה למבצעית עם שיגור [[לונה 1]]. ב-4 בינואר 1959 הייתה לונה 1 לגשושית הראשונה על הירח. בנוסף לתוכנית פיוניר, היו שלושה פרויקטים עיקריים: [[תוכנית ריינג'ר]], [[תוכנית לונר אורביטר]] ו[[תוכנית סרוויור|תוכנית סורוויור]], שמטרתן לאתר נקודות נחיתה פוטנציאליות על הירח עבור חלליות של תוכניות נוספות.
 
תוכנית נוספת היא [[תוכנית לונוחוד|תוכנית "לונוחוד"]]. זו הייתה תוכנית סובייטית שהנחיתה רוברים (רכבי חלל רובוטיים) על הירח והם חקרו אותו. התוכנית פעלה בין 1969 ל-1977 ובה היו הרוברים הראשונים שחקרו את [[מערכת השמש]], והראשונים שנחתו על הירח. הלונוחוד הראשון שוגר ב-1969, והוא הושמד בזמן השיגור. ב-1970 שוגר [[לונוחוד 1]] וב-1973 שוגר [[לונוחוד 2]]. הם נחתו על הירח, אך [[לונוחוד 3]], שהיה אמור להיות משוגר ב-1977, לא שוגר לבסוף.
 
הלונוחודים תוכננו בעיקר כדי למצוא אתרי נחיתה נוחים על הירח לחלליות מאוישות, ולבסוף אולי גם לבניית מושבה על הירח. הם נועדו כדי לשמש בעיקר את המשימות המאוישות של ברית המועצות אל הירח (שמעולם לא יצאו
 
לפועל) וגם לחקור את הירח ולשלוח ממנו תמונות. לאחר סיום משימות הלונוחוד, אף רובר לא נחת בשום מקום עד שהנחיתו את "[[מארס פאת'פיינדר]]", שנחת ב-1997 ב[[מאדים]].
שורה 33 ⟵ 34:
 
=== מדריך הניווט ===
מדריך הניווט מתייחס לחישוב הוראות כדי לכוון את החללית הלא-מאוישת לאיפהלאן שהיא צריכה להיות. תת-המערכת הזו מכוונת את החללית בעזרת קביעת אלמנטים ומיקום למסלול החללית. השליטה (ההסתגלות לדרך) היא מה שהחללית הלא-מאוישת עוברת כדי להגיע לדרישות המשימה. בכמה משימות המדריך לניווט והשליטה בגישה משולבים ביחד לתת מערכת אחת.
 
=== בקרה ואחסון המידע ===
שורה 45 ⟵ 46:
 
=== בקרה תרמית ===
חלליות לא-מאוישות חייבות להיות מהונדסות כדי להתמודד עם סביבת החלל ועם ה[[אטמוספירה|אטמוספרה]] של כדור הארץ כאשר הן עוברות דרכן. הן חייבות לפעול בריק אשר בו יכולות להיות טמפרטורות של כמה מאות מעלות וגם בנוכחות [[פלזמה (מצב צבירה)|פלזמה]]. הדרישות מהחומרים האלה הם: עמידות בחום וחומרים בצפיפות נמוכה כגון: [[בריליום]] ו[[פחמן]] מחוזק. דבר זה בא לידי ביטוי, בכך שיש משימות, שבהן חלליות לא מאוישות צריכות לפעול על משטח של גוף פלנטרי אחר, אשר יכול להיות בעל טמפרטורות גבוהות או נמוכות. בנוסף לכך, תת-המערכת של הבקרה התרמית יכולה להיות [[פסיביות (הנדסה)|פסיבית]], תלוי בבחירת החומרים. לעומת זאת, בקרה תרמית אקטיבית עושה שימושים במחממים חשמליים ובמפעילים מסוימים אשר שולטים בטווח הטמפרטורות של החללית.
 
=== מבנה ===
חללית לא-מאוישת חייבת להיות מהונדסת לעמוד בשחרור מטענים לא רצויים לאחר השיגור, וחייבת להיות לה נקודת חיבור עם תת-המערכות אחרות. בהתאם למשימה, החללית תצטרך לשחרר מטענים כאשר היא נכנסת לאטמוספרהלאטמוספירה ולשטח של גוף פלנטרי אחר.
 
=== מערכת הנעה ===
שורה 58 ⟵ 59:
ראשית, במשימות מאוישות, המסע קשה באופן פיזיולוגי לגוף האדם. יש חלקים של תאוצה גבוהה, כמו בהמראה מכדור הארץ, אשר גורמת לאסטרונאוטים להרגיש שהם, או שהכוח כבידה שעליהם פתאום גדל.
 
כמו כן, בחללית יש [[חוסר משקל|אפס כבידה (מיקרו כבידה)]] והאסטרונאוטים "מרחפים", בגללמשום שהם נמצאים במצב של נפילה חופשית. זאת בעיה, בגללכיוון שאסטרונאוטים רבים מרגישים בחילה בתחילת הטיסה ולחלקם לא עוברת ההרגשה הזאת אפילו לאחר כמה ימים. בעיה בריאותית חמורה נוספת, היא שכאשר נשלחים אסטרונאוטים למסע של כמה חודשים, המסע ישפיע רבות על העצמות של האסטרונאוטים. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שתאונות קטנות של האסטרונאוטים יגרמו לשבירת העצמות שלהם. בנוסף, ישנה אפשרות שהעצמות שלהם ישברו בזמן שמופעל עליהם [[כוח ג'י]] גבוה, שיכול להתקיים כשהם נוחתים על כוכבי לכת אחרים או כשהם חוזרים לכדור הארץ. חשוב לציין שהתופעה עוד לא נחקרה לעומק.
 
סכנה נוספת שיש לבני אדם בזמן מסע, היא חשיפה ל[[קרינה]]. ישנם 2 סוגים של קרינה, שפוגעים בבני אדם:
# [[קרינה אלקטרומגנטית]] גבוהה הכוללת: [[גלי רדיו]], [[גלי מיקרו]], [[תת-אדום|קרינת אינפרה אדום]], [[אור]] נראה, [[על-סגול|קרינה אולטרה סגולה]], [[קרני רנטגן]] ו[[קרינת גמא|קרני גמא]].
# קרינה חלקיקית.
הקרינה מסוכנת בחלל, מכיוון שאין בחלל אטמוספרהאטמוספירה שתגן עלינו, ולפיכך צריך לבנות את החללית באופן שבו תהיה מוגנת מה[[קרינה]], אך זה לא מעשי.
 
בעיה נוספת בשליחת אנשים לחלל היא המחיר. אנשים הם כבדים יותר ביחס למכשירים אלקטרוניים מודרניים, והם זקוקים להרבה ציוד, כמו [[מים]], מזון, [[אטמוספירת כדור הארץ|אוויר]], וציוד כדי ל[[מיחזור|מחזר]] אותם.
שורה 76 ⟵ 77:
 
בנוסף לכך, הרבה חלליות לא-מאוישות שהיו קרובות לכדור הארץ, השתמשו בגרסאות שונות של מחשב, אשר פותח ב[[מרכז טיסות החלל גודרד]]. לעומת מרכז טיסות החלל גודרד, ה[[מעבדה]] להנעת סילון של המכון הטכנולוגי בקליפורניה, התעסקה בבניית מחשבים לטיסות חלל רחוקות. זאת ועוד, הרבה מחשבים בחלליות מאוישות פותחו ממחשבים אחרים ומחשבים במשימות קרקעיות הובאו ממכונות מסחריות. בניגוד לכך, מחשבים בחלליות לא-מאוישות עוצבו בהתאמה מיוחדת. במקרים אלו, [[נאס"א]] לא הייתה רק המייצגת של המחשבים, אלא גם מעורבת באופן פעיל בפיתוחם. דוגמה לכך, הוא מחשב החלל הראשון והפשוט של נאס"א, ששלט במספר משימות במסלולים סביב כדור הארץ. מחשב זה ביצע משימות שונות ומרובות, אשר תרמו מאוד. לדוגמה, המשימה: "[[סולר מקסימום]]" ומשימת "[[טלסקופ החלל האבל]]" השתמשו במחשב זה. מרכז טיסות החלל גודרד הביא לפיתוח המכשיר במשך 10 שנים מסוף שנות ה-60 עד סוף שנות ה-70.
[[קובץ:Chang'E-3 lunar lander.jpg|thumbממוזער|צ'אנג-אה 3]]
 
== דוגמאות לחלליות לא-מאוישות ==
שורה 111 ⟵ 112:
 
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}