כעס – הבדלי גרסאות

למרות שהכעס נתפס בעיקר כביטוי שלילי ואלים, יש לו תפקיד [[כישורי הישרדות|הישרדותי]] חיוני, כשהוא מעורר את הכועס לפעילות תוקפנית שתנסה לפרוק אבן נגף המאיימת עליו. הכעס הוא המעורר העיקרי לאסרטיביות, שהיא חיונית לפרט להשגת צרכיו הבסיסיים (מזון, פרנסה, עזרה ועוד). עם זאת, אם ביטויי הכעס הם מוגזמים הם עלולים להביא למתחים ולקונפליקטים עם הסביבה.

בהיעדר שום ביטוי הכעסשל כעס, הגורם שעורר אותו עשוי להמשיך להכביד, מה שמגדיל את הסבירות של הפרט להגיע אל "נקודת שבירה". החנקת הכעס עלולה לגרור [[שנאה]] לגורם המכביד ואף לסביבתו הכוללת, דבר המעלה את הסבירות לתחושות [[ניכור]] וזרות ולשחיקה של תחושת השייכות של הפרט לסביבתו.

שימוש מופרז בכעס היא אחת הסיבות לעלייה באלימות ב[[חברה|חברות]] שונות. דוגמה לכך היא אלימות מוגברת בחברות [[הגירה]]שבהן יש מתח ניכר בין חברי קבוצות שונות (כגון [[ארצות הברית]] ו[[ישראל]]). בחברה מגובשת, דפוסי ביטוי של התנהגות מקובלת ו[[לחץ חברתי]] מציעים חלופות בטוחות יותר מן הכעס המתפרץ; לעומת זאת, בחברות הגירהמשוסעות אותם דפוסי ביטוי מאבדים מערכם משום שאינם מובנים לפרטים ממוצאמרקע שונה, ולכן הגורם המעיק לא נפתר אלא נצבר עד להתפרצותו ככעס, שמתחיל את מעגל הקסמים של האלימות.