נחום ניר-רפאלקס – הבדלי גרסאות

לאחר פטירתו של [[יוסף שפרינצק]] בראשית [[1959]] נבחר לתפקיד [[יושב ראש הכנסת]], וכיהן בו במשך פחות משנה (תקופה הקצרה ביותר מבין כל תקופות הכהונה של יושבי ראש הכנסת), עד [[הבחירות לכנסת הרביעית]]. ניר היה ליושב ראש הכנסת הראשון שלא נמנה עם מפלגת השלטון. לאחר פטירתו של [[יוסף שפרינצק]] ב-[[1959]] הוקמה ביוזמתם של [[מנחם בגין]] ו[[יוחנן בדר]] [[קואליציה]] [[אד הוק]], שהורכבה ממפלגות הקואליציה ([[אחדות העבודה - פועלי ציון]], [[מפ"ם]] ו[[המפד"ל]]) והאופוזיציה ([[תנועת החרות|חרות]] ו[[הציונים הכלליים]]). קואליציה זו, שכונתה "קואליציית ניר", הוקמה אך ורק לצורך בחירתו של נחום ניר ליושב ראש הכנסת, בניגוד לעמדתה של [[מפא"י]], שהייתה אז מפלגת השלטון, ומועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת היה חבר הכנסת [[ברל לוקר]]. בניר תמכו 53 מחברי הכנסת, בעוד 41 תמכו בלוקר. 7 מחברי הכנסת נמנעו, בהם חברי [[המפלגה הפרוגרסיבית]], שהביעו בכך את מחאתם על הקרב הפוליטי שליווה את הליך הבחירה.

 

ניר-רפאלקס דגל בהשקפה כי ישראל צריכה להפוך למדינה יהודית-סוציאליסטית נטולת [[קניין]] [[קניין פרטי|פרטי]]. בנאום שנשא בכנסת בשנת [[1960]] פרש את משנתו הסוציאליסטית:

{{ציטוט|תוכן=אומרים שאדם לא הגון הוא מי שבילדותו לא היה [[סוציאליסט]], וכי טיפש הוא מי שבזקנתו נשאר [[סוציאליסט]] [ניר-רפאלקס מתכוון לאמרה שמיוחסת למדינאי הצרפתי [[ז'ורז' קלמנסו]] בתגובה להחלטת בנו בן ה-20 להצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית בצרפת]{{הערה|1=התרגום המדויק של דברי [[קלמנסו]] הוא "אם אינך [[סוציאליסט]] עד גיל עשרים, אז אין לך [[לב]]. אם אתה [[סוציאליסט]] אחרי גיל שלושים אז אין לך ראש"}}. אינני מקבל זאת; אתם יודעים שאינני צעיר כל כך ונשארתי [[סוציאליסט]]. ה[[סוציאליזם]] שלי מתבטא בדבר אחד: הייתי רוצה שיוגשם מה שחלמתי לפני חמישים שנה - שתהיה מדינה יהודית סוציאליסטית, מדינה שלא יהיה בה ניצול של איש אחד על ידי זולתו, שלא יהיה בה קנין פרטי [...].}}