נחום ניר-רפאלקס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
לאחר קום המדינה נבחר ל{{ה|כנסת הראשונה}}, שבה כיהן בה מטעם [[מפ"ם]], והוסיף לכהן ב[[הכנסת השלישית|כנסות השלישית]], [[הכנסת הרביעית|הרביעית]] ו[[הכנסת החמישית|החמישית]] מטעם [[אחדות העבודה - פועלי ציון]]. במשך כל שנות כהונתו בכנסת כיהן ניר כ[[סגן יושב ראש הכנסת]] ואף כיושב ראש של [[ועדת הכנסת|ועדות]] בכנסת. בשנת [[1956]], בעת כהונתו כיו"ר [[ועדת חוקה חוק ומשפט]], הציג בפני [[הכנסת השלישית]] את [[חוק יסוד|חוק היסוד]] הראשון שחוקק ([[חוק יסוד: הכנסת]]). במהלך נאומו העריך ניר-רפאלקס כי קיימים סיכויים רבים לכך "שבעוד חמישים וארבע שנים בערך, תהיה לנו [[חוקה (ישראל)|חוקת]] מדינה"{{מקור}} (משמע בשנת [[2010]]). הערכה זו התגלתה עם השנים כאופטימית מדי, וח"כ [[חנן רובין]] מ[[מפ"ם]] הסב את תשומת לבו של ניר-רפאלקס לכך עוד במהלך נאומו.
לאחר פטירתו של [[יוסף שפרינצק]] בראשית [[1959]] נבחר לתפקיד [[יושב ראש הכנסת]], וכיהן בו במשך פחות משנה (תקופה הקצרה ביותר מבין כל תקופות הכהונה של יושבי ראש הכנסת), עד [[הבחירות לכנסת הרביעית]]. ניר היה ליושב ראש הכנסת הראשון שלא נמנה עם מפלגת השלטון. לאחר פטירתו של [[יוסף שפרינצק]] ב-[[1959]] הוקמה ביוזמתם של [[מנחם בגין]] ו[[יוחנן בדר]] [[קואליציה]] [[אד הוק]], שהורכבה ממפלגות הקואליציה ([[אחדות העבודה - פועלי ציון]], [[מפ"ם]] ו[[המפד"ל]]) והאופוזיציה ([[תנועת החרות|חרות]] ו[[הציונים הכלליים]]ומק"י). קואליציה זו, שכונתה "קואליציית ניר", הוקמה אך ורק לצורך בחירתו של נחום ניר ליושב ראש הכנסת, בניגוד לעמדתה של [[מפא"י]], שהייתה אז מפלגת השלטון, ומועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת היה חבר הכנסת [[ברל לוקר]]. בניר תמכו 53 מחברי הכנסת, בעוד 41 תמכו בלוקר. 7 מחברי הכנסת נמנעו, בהם חברי [[המפלגה הפרוגרסיבית]], שהביעו בכך את מחאתם על הקרב הפוליטי שליווה את הליך הבחירה.
במהלך כהונתו הקצרה כיושב ראש הכנסת כיהן כממלא מקום נשיא המדינה בעת ביקורו הממלכתי של הנשיא בן צבי בבורמה באוקטובר 1959.
| |||