יעקב בריט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 22:
במקביל לפעילותו הרבנית-למדנית, היה פעיל ציבור נמרץ, ועסק הן בענייני הפנים של הקהילה היהודית הווילנאית והן בענייני החוץ של יהודי ליטא כולה וייצוגם בהזדמנויות שונות במסדרונות השלטון של האימפריה הרוסית.
בשנת [[תרי"ז]], [[1857]], עמד בראש משלחת רבנים וחכמים שהוזמנו לחצרו של [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה]] לדיון במעמד הדת היהודית ב{{ה|אימפריה הרוסית}}, ונדרשו להביע את עמדתם באשר לחילוקי-דעות פנים-יהודיים{{הערה|אחד משלושת שותפיו למסע זה, היה הגביר זלמן הורוויץ מ[[אודסה]] (לשמו הקדיש [[יעקב אייכנבוים]] את ספרו '''הקרב''', לונדון ה'ת"ר), הוא לקה ב[[שבץ מוחי]] מיד עם הגיעם ל[[סנקט פטרבורג|פטרבורג]], ונפטר ([[כ"ב באייר]] [[תרי"ז]]). עצמותיו הובאו לקבורה באודסה ה[[י"ט בסיוון]] אותה שנה. נוסח מצבתו נדפס בספר '''ציונים מצוינים''' אות ל"ט.}}. בשובו מפטרבורג קיבל "כתב רבנות" בעיר [[לומז'ה]], וכדי לסכל את המינוי, מינתה אותו קהילת וילנה היהודית לדיין ו[[מו"צ]] בשכר. בתפקידו זה שימש גם כמגשר בסכסוכים עסקיים בין סוחרים יהודים ונוצרים בווילנה, והתיידד עם בכירים במערכת העירונית. קשריו עם מושל המחוז, נזימוב, הביאו להרחבת השטח המותר להתיישבות יהודים בווילנה ל-3 רחובות נוספים (ברייטה, יוהאן וטרוקר). כן הותרה בשנת [[תרכ"ב]] ([[1862]]) ישיבת יהודים בעיירה [[טרוקי]] הסמוכה לווילנה, שבה ישבו עד אז [[יהדות קראית|קראים]].
בנובמבר [[1861]] נסע שוב לאסיפת רבנים שכונסה בפטרבורג מטעם הממשלה, יחד עם [[שמואל יוסף פין]]. לאחר שהות של חצי שנה בבירת האימפריה הרוסית, שב לווילנה, אך שוב נשלח, הפעם עם [[אברהם שלמה קרסיק]], לייצג את הקהילה היהודית בחגיגות "חג אלף השנים לממלכת רוסיה" שנערכו בבירה ב-[[8 בספטמבר]] [[1862]]. מאוחר יותר ניצל את קשריו עם הממשל, להשגת תיקון החוק שהתיר ליהודים בתנאים מסוימים להתיישב ב[[סנקט פטרבורג|פטרבורג]] ו[[מוסקבה]], זכות שנמנעה מהם עד אז.
| |||