סטנד-אפ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
ניסוח
שורה 10:
אמנות הסטנד-אפ החלה את דרכה ב[[ארצות הברית]] בסוף [[המאה ה-19]] במופעי [[וודוויל]] על ידי הצגת מונולוגים [[הומור]]יסטיים (אחד המופיעים הבולטים היה [[מארק טוויין]]) וכלה ב[[תרבות היידיש|תיאטרון היידיש]] ומופעי [[קרקס]] ו[[ליצן|ליצנות]] שונים. רוב הקומיקאים לא נחשבו אמנים אלא "מספרי בדיחות" סתמיים ש"חיממו" את הקהל כמופע פתיחה או בידרו את הקהל במהלך ההפסקות במופעים.
 
להיות קומיקאי נחשב לשלב בדרך לקריירה בעסקי הבידור ולא כמקצועלמקצוע כשלעצמו וה[[בדיחה|בדיחות]] סופרו במגוון רחב של נושאים כאשר לכל מופע היה נושא ספציפי שבו עסקו הבדיחות כגון בדיחות על הורי החתן והכלה או הומור [[אתני]] שכלל בדיחות על גזעים שונים כגון שחורים, לבנים, היספאנים ויהודים. הועלו גם מופעי "הומור כחול" שבהם סופרו בדיחות גסות והנושא העיקרי של המופעים היה [[יחסי מין]]. השפה הייתה גסה ומופעים אלה נערכו בעיקר במועדוני לילה והגבילו את האמנים ביכולתם להתקדם בתחום משום שמופעים בסגנון זה נחשבו לא לגיטימיים.
 
ב[[שנות ה-50]] ו[[שנות ה-60|ה-60]] של [[המאה ה-20]], דור חדש של קומיקאים החל לחקור נושאים [[פוליטיקה|פוליטיים]], נושאים אתניים ו[[תרבות]]יים, [[הומור שחור]] (בדיחות על אסונות, כגון בדיחות על [[השואה]]) והומור גס שעסק במין. מופעי הסטנד-אפ התגלגלו מבדיחות בודדות ונפרדות לדיאלוגים ומונולוגים מורכבים עם "פאנץ' ליין" (שורת מחץ), שהיא "הפואנטה" או המרכז של הבדיחה והיא זו שלמעשה מעוררת את הקהל ל[[צחוק]]. מופעים מתקדמים יותר עסקו בהומור שחור וב[[סאטירה|סאטירות]] שהפכו במרוצת השנים ליותר ויותר גסות.