פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 3 שנים
 
==פעילות אזרחית==
בסוף שנת [[1974]] התמנה זמיר ליו"ר מועצת המנהלים של [[סולל בונה]]{{הערה|{{דבר|דוד ליפקין|צ. זמיר מוצע כיו"ר דירקטוריון סו"ב|1974/12/04|00103}}}}. בינואר [[1975]] קיבל לידיו את סמכויות מנכ"ל סולל בונה שיצא לחופשה בעקבות העלאת חשדות נגדו{{הערה|{{דבר||סמכויות מנכ"ל סו"ב לידי זמיר|1975/01/26|00110}}.}}. באוגוסט 1975 ביקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל{{הערה|{{דבר|דוד ליפקין|זמיר מבקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל בפועל של סולל בונה|1975/08/31|00303}}.}} אך הדבר נסחב עד שבדצמבר 1975, למרות שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שהמנכ"ל לא יועמד לדין, התפטר המנכ"ל צבי רכטר. במהלך כהונתו בסולל בונה ניסה זמיר להתאים את החברה לתנאי תחרות אל מול ההאטה בענף הבנייה{{הערה|{{דבר||תביעה לחבה"ע למסור כל עבודות הבנייה לסולל בונה|1975/03/19|00411}}; {{דבר||סו"ב תגביר ניידות עובדים ומנהלים|1975/07/08|00410}}; {{דבר||סולל בונה נערכת להאטה נוספת בבנייה|1975/11/10|00500}}.}} וסיכם את 1975 כשנה טובה מבחינה כלכלית לסולל בונה{{הערה|{{דבר||זמיר: שנה טובה מבחינה כלכלית לסו"ב|1975/12/17|00428}}.}}. באותה תקופה היה לזמיר ויכוח עם מנכ"ל [[בנק הפועלים]], [[יעקב לוינסון]], שממנו דרש לתת יותר אשראי לסולל בונה{{הערה|{{דבר|לוי יצחק הירושלמי|כרטיס האשראי של יעקב לוינסון|1979/02/16|09200}}.}}. בינואר 1976 התפטר מתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של סולל בונה תוך שהוא משמיע דברי ביקורת חריפים על סדרי המינהל במשק ההסתדרותי{{הערה|{{דבר||תובעים דיון בחברת העובדים ובדברי זמיר|1976/01/19|00303}}.}} ועל כפיפות של החברות ההסתדרותיות לבנק הפועלים{{הערה|{{מעריב|רזי גוטרמן|כך השתלט בנק הפועלים על חברת העובדים|1984/03/19|01300}}.}}.
 
בשנים [[1976]]–[[1990]] שימש זמיר [[מנכ"ל]] של [[בתי זיקוק לנפט]]. בנוסף הוא נתמנה במרץ [[1977]] ליו"ר מועצת המנהלים של המכון למחקרי נפט וגיאופיזיקה{{הערה|{{דבר||מינויים במשק הנפט|1977/03/09|01010}}.}}. בשנים 1991-2000 היה יו"ר [[המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה|המכון הישראלי לנפט ואנרגיה]]{{הערה|{{גלובס|דוד חיון|יאיר רותם - יו"ר המכון לנפט ואנרגיה; מחליף את צבי זמיר|190228|16 בפברואר 2000}}.}}.
 
משמש כ[[דירקטור]] במספר חברות פרטיות וציבוריות.
 
===פעילות ציבורית===
ביולי [[1977]] נתמנה לחבר ב[[מועצת העיתונות]]{{הערה|{{דבר||אנשי ציבור חדשים במועצת העיתונות|1977/07/17|00418}}.}}. ב-[[1987]] היה חבר בוועדה לברור שיטת העבודה של ה[[שב"כ]]. בעקבות [[מהומות הר הבית ([[1990]])|אירועי אוקטובר]] [[1990]] ב[[הר הבית]], מונה זמיר על ידי ראש הממשלה [[יצחק שמיר]] לראשות "ועדת זמיר". תפקיד הוועדה היה לבדוק את השתלשלות האירועים בהר הבית, את הגורמים להם ואת פעילות כוחות הביטחון. מסקנותיה העיקריות של הוועדה מתחו ביקורת חריפה על הפיקוד הבכיר של [[משטרת ישראל|המשטרה]], והטילו את האחריות לאירועים על הצד הערבי ומנהיגיו. ב-[[1995]] מונה זמיר כחבר ב[[ועדת שמגר (רצח רבין)|וועדת שמגר]], ועדת החקירה הממלכתית ל[[רצח יצחק רבין|רצח]] ראש הממשלה [[יצחק רבין]].
 
===פעילות פוליטית===
ביוני [[1976]] הצטרף למועצה הציבורית לגביית מס אמת{{הערה|{{דבר||המועצה הציבורית לגביית מס אמת|1976/06/17|00305}}.}}. בשנת [[1977]] חבר לקבוצה בהנהגתו של האלוף במילואים [[מאיר עמית]] שהצטרפה ל{{ה|תנועה הדמוקרטית לשינוי}} (ד"ש){{הערה|{{דבר|א. כנרתי|עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש|1977/02/01|00121}}.}} והיה לבעל עמדות יחסית ניציות בקבוצה{{הערה|{{דבר|אריה ארד|עמית: הגזמה בתיאור החיכוכים בתנועה הדימוקראטית לשינוי|1977/03/13|01411}}.}}. זמיר נבחר למועצה בת 120 החברים של ד"ש, אולם לאחר שנה לא הצליח להיבחר מחדש בסניף [[תל אביב]]{{הערה|{{דבר|א. כינרתי|ירידה לקבוצת עמית, התחזקות ידין-תמיר, שינוי ללא שינוי|1978/06/30|00201}}.}}. בתחילת 1980 תמך זמיר בשיבת הקבוצה ל[[מפלגת העבודה]]{{הערה|{{דבר||קבוצת עמית גולומב נגד מפלגת מרכז|1980/04/22|00305}}.}}.
 
בשנים [[1994]]–[[1995]] היה ממקימי תנועת [[הדרך השלישית]], אך פרש ממנה עם הפיכתה למפלגה. נמנה עם החותמים על מכתב האלופים בעד [[תוכנית ההתנתקות]] ב-[[2004]].
משתמש אלמוני