בית עבאס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-אל מסעודי +אל-מסעודי)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 103:
 
שלישית, מבחינה כלכלית המדינות החדשות לא הציבו הגבלות על תנועה של סחורות או בני אדם. כך נשאר העולם המוסלמי יחידה כלכלית וחברתית אחת.
רביעית, כוחם הצבאי של מדינות החבר התבסס על צבאות קטנים של עבדים לוחמים הנקראים "[[ע'למאן]]" (החל מן המאה ה -11 נקראו החיילים האלה [[ממלוכים]]). חיילים אלו, לרוב ממוצא טורקי, לעתים קרובות לא דברו ערבית ולא היו מעורבים בחיי יום יום של התושבים המקומיים. בכך נותקו המוני העם מן המחלוקות הצבאיות בן השליטים. מכאן, שלמרות המלחמות בין המדינות השונות, לא הייתה איבה בין התושבים המקומיים. אף על פי שהע'למאן היו לרוב ממושמעים מאוד וחסרי אידאולוגיות עצמאיות הסכנה שבהעסקתם הייתה אי תשלום משכורתם - במקרים מסוימים אי תשלום סדיר עלול היה לגרום למרידה.
 
ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] סבל אזור ארצות הליבה של העולם המוסלמי (עיראק, סוריה חג'אז) מהזנחה כלכלית ומלחמות בלתי פוסקות, ואף [[האימפריה הביזנטית]] כבשה כמה חלקים מ[[מסופוטמיה]], לעומת זאת התפוררות שלטון בית עבאס הוביל לפיתוח כלכלי חסר תקדים של מחוזות שהיו מוזנחים מאז הכיבוש האסלאמי כמו [[אנטוליה]] באסיה הקטנה ו[[פארס]] שבאיראן. גם בתחומי התרבות והאמנות תקופת חבר העמים מצטיינת בפריחה חסרת תקדים של התרבות האסלאמית בחלקים מסוימים של העולם המוסלמי. אנשי רוח כגון המשורר [[אבו אל-עלאא אל-מערי]], הרופא [[אבן סינא]], הגאוגרף [[מוקדסי]] והיסטוריון [[אל-מסעודי]] הקדימו ב 500 שנה את תקופת ה[[רנסאנס]] באירופה הנוצרית.