לופה דה וגה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקישיתוף בשורה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 24:
סקירה מהירה של יצירתו הלא מחזאית של לופה דה וגה יכולה להתחיל באסופת של כתביו, בשם Obras Sueltas שהתפרסמה ב 21 כרכים במדריד, בשנים 1776-1779. בין היצירות הבולטות באסופה: '''לה ארקדיה''' (1598) רומן פסטורלי, מיצירותיו המייגעות יותר של דה וגה; '''לה דרגונטה''' (1598) יצירה מחורזת המתארת את מסעו האחרון של [[פרנסיס דרייק]] ואת מותו; '''אל איזידרו''' (1599) המספרת את קורות [[סן איזידרו]], הפטרון של מדריד, וכתובה במתכונת שירית של קווינטילה (בתים בני חמש שורות ושמונה הברות לשורה); ו'''לה ארמוזורה דה אנחליקה''' (1602), יצירה בשלושה ספרים, המהווה כעין המשך ל'''[[אורלנדו הזועם|אורלנדו פיוריוזו]]''' של [[לודוביקו אריוסטו|אריוסטו]].
 
דה וגה נחשב לאחד מגדולי המשוררים הספרדים של זמנו, לצד לואיס דה גונגורה ו[[פרנסיסקו דה קוודו]]. בשנות השמונים והתשעים של המאה ה -16, הצליחו מאוד שיריו על נושאים פאסטורליים ו[[מורים|מוריים]]. דה וגה עצמו מופיע בשירים אלה, כמורי בשם זאיד וכרועה בשם בלארדו, ומרכיבים מחיי האהבה הסוערים שלו עצמו מתוארים בהם. ב 1614 הופיעו שיריו הדתיים בספר בשם '''רימאס סאקראס''', חרוזים קדושים, שזכה גם הוא להצלחה מסחרית אדירה. ב 1634 התפרסם Rimas humanas y divinas del licenciado Tomé de Burguillos, שנחשב לספר השירה המודרני ביותר בשירת המאה ה -17. לופה יצר בספר זה [[הטרונים]], תומא דה בורגיוס, מלומד עני שמאוהב בכובסת ושמה חואנה, וצופה בחברה האנושית בציניות ובמבט מפוכח.
 
=== עבודתו כמחזאי ===