יחמור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 35:
היחמור הופץ באזור מרכז אירופה וחצי ה[[אי]] ה[[בריטניה|בריטי]] על ידי ה[[רומא העתיקה|רומאים העתיקים]] שבייתו אותו. מאוחר יותר, ה[[נורמנים]] שמרו יחמורים בשביל מסעות [[ציד]] בגנים מלכותיים. גם בתקופות מאוחרות יותר הרבו בני האדם לצוד את היחמור, בין אם כ[[תחביב]] [[אצולה]] למטרות שעשוע ובין אם למטרות רווח.
 
כיום, נפוץ היחמור באזור [[אירופה]] כולה, אך בעיקר במרכז ובדרומה (היחמור האירופאי) וכן מספרים מועטים מאוד של יחמור פרסי (כמאות בודדות) באזור [[איראן]] ו[[חצי האי ערב]]. המין הפרסי מצוי ב[[סכנת הכחדה]] חמורה בעקבות ציד. בתחילת [[המאה ה-20]] האוכלוסייה הדרדרה עד מאוד ואף נדמה היה כי המין נכחד כליל, אך בשנת [[1956]] נמצאו כ-24 פרטים ב[[דרום]]-[[מערב]] אירן, ומאז החל מבצע להשבת היחמור הפרסי לטבע, שנמשך עד היום. גם ב[[ארץ ישראל]] היה נפוץ בעבר המין באזור [[הכרמל]] ו[[הגליל]], ובאזור [[ים המלח]]. {{הערה| [[יוסף ברסלבסקי]], "הידעת את הארץ- ים המלח סביב סביב", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז (1956), כרך ג' , עמוד 199}}. אך הוא נכחד בסוף [[המאה ה-19]] או תחילת [[המאה ה-20]], כמו באזור [[איראן|פרס]].
 
היחמור נפוץ במידה מועטה מאוד גם באזורים מסוימים ב[[צפון אמריקה]] ו[[דרום אמריקה|דרומה]]. אוכלוסייה קטנה, שהגיעה כחיה [[ביות|מבויתת]] עם בואו של האדם הלבן והתפראה, חיה גם ב[[אוסטרליה]]. באזורים מסוימים במרכז אירופה, בהם אין ליחמור טורפים טבעיים רבים ובעקבות חוקי ההגנה שנחקקו, הוא מתרבה יתר על המידה ומזיק לגידולים [[חקלאות|חקלאיים]] או [[עץ|עצים]].