דביר (הוצאת ספרים) – הבדלי גרסאות

הוצאת דביר ריכזה במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] התנגדות מבין הסופרים ובעיקר המשוררים הצעירים (דאז) של ארץ ישראל אשר התאגדו בחבורת "[[יחדיו]]", בין הבולטים בחבורה ניתן למנות את [[נתן אלתרמן]], [[אברהם שלונסקי]], [[יעקב הורוביץ]] ו[[ישראל זמורה]]. טענתם העיקרית הייתה שההוצאה החשובה מתמקדת בהוצאה לאור של כתבי "משוררים מתים" ומתעלמת מהיצירה העברית החדשה. כתגובת נגד קמו הוצאת "יחדיו" ולאחר מכן הוצאת [[מחברות לספרות (הוצאת ספרים)|מחברות לספרות]] של ישראל זמורה.

 

בשנת [[1986]] רכש [[אוהד זמורה]], שותף בכיר בהוצאת "[[זמורה-ביתן]]" ובנו של מתנגדה התקיף של "דביר", ישראל זמורה, את הוצאת דביר.

מלבד יחס נוסטלגי נרכש עם רכישת דביר קטלוג ענק של זכויות ("בקליסט" בלשון ההוצאה לאור) ותדמית מכובדת ושורשית. מבקר הספרים [[מיכאל הנדלזלץ]] כתב:

{{ציטוט|תוכן=רכישת דביר על ידי זמורה-ביתן נראית ממבט ראשון (ושני ושלישי) כאידאלית. מצד אחד, הוצאה עם מוניטין, עבר מפואר ורשימת קטלוג שכמעט אין כדוגמתו בספרות העברית... מצד שני, הוצאה נמרצת שיש לה תדמית מסחרית ... אך בהחלט לא הוצאה מסחרית בלבד. |מרכאות=כן|מקור=מוסף "ספרים" של [[הארץ]]}}

 

 

==קישורים חיצוניים==