פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 429 בתים ,  לפני 3 שנים
 
הוע עזב את [[קונסטנץ (עיר)|קונסטנץ]] בראשית [[1418]] אך נע באיטיות לאורך איטליה, כולל שהיה ארוכה ב[[פירנצה]] עד שנכנס לרומא בספטמבר [[1420]]. מטרתו הייתה להשיג הכרה ותמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר. במהלך מסע זה הגישו לו [[יהודים|יהודי]] העיר [[פורלי]] מתנות ועתירה לבטל את גזירותיו של האנטי-אפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר וביקשו את החזרת זכויות המסחר והמגורים שלהם בעיר. האפיפיור הנבחר קיבל את עתירת היהודים, עם זאת הוא זכור בהיסטוריה היהודית כאפיפיור שחתם על [[גזירת הים]], איסור על העברת יהודים ואולי גם סחורות של סוחרים יהודים במזרח [[הים התיכון]] מ[[אירופה]] (בעיקר מערי המסחר של איטליה כ[[ונציה]] ו[[ג'נובה]]) ל[[ארץ ישראל]] ב{{ה|מאה ה-15}}, בעקבות סכסוך על המקומות הקדושים ב[[ירושלים]], המצב הגיאופוליטי במזרח הים התיכון ושיקולים מדיניים של [[מדינת האפיפיור]] מול [[עיר מדינה|ערי המדינה]] האיטלקיות.
 
למרות האיסור יש עדויות של עולים מ[[גרמניה]] שהיטלטלו במשך חודשים במסלול מפותל וארוך דרך [[פולין]], [[רומניה]], [[הים השחור]], [[תורכיה]] ו-[[סוריה]]- עד שהגיעו למחוז חפצם. {{הערה|[[מרדכי נאור]], "ספר העליות", מסדה, ההוצאה לאור- משרד הביטחון, 1990, עמוד 14}}.
 
מרטינוס נודע כאפיפיור נמרץ, מלומד, מנהל נבון ו[[שמרנות|שמרן]] מבחינה דתית. הסכמיו (ה[[קונקורדט]]ים) עם [[האימפריה הרומית הקדושה]], [[אנגליה]] ו[[צרפת]] הבטיחו מניעת רפורמות בכנסייה וביצרו את מעמדה של מדינת האפיפיור ששבה להיות תחת הנהגתו ישות מדינית חשובה. ב-[[1 במרץ]] [[1420]] הוציא מרטינוס החמישי [[בולה אפיפיורית]] ה[[נידוי (נצרות)|מנדה]] את חברי [[התנועה ההוסיטית]] ב[[בוהמיה]] ואת תנועתו של [[ג'ון ויקליף]]. הדבר פתח 14 שנים של מלחמות דת בבוהמיה שכונו "[[המלחמות ההוסיסטיות]]".