פסולת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ארצות הברית, ה-\1
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה*
שורה 74:
== היסטוריה ==
מתקופת [[יוון העתיקה]] ועד ימינו, האנושות השליכה פסולת לא רצויה לרחובות, לכפרים ולמקומות מרוחקים, ללא ענישה כלשהי‏‏<ref name="study">‏[http://ecommons.txstate.edu/arp/27/ DO MESS WITH IT!: A Sociopolitical Study of Littering and the Role of Southern and Nearby States]‏, אוניברסיטת טקסס, 2004 {{אנגלית}}</ref>.
היוצאת מן הכלל היחידה שידועה בתקופה הטרום-מודרנית היא [[האימפריה המוסלמית]], במיוחד ב[[קורדובה (ספרד)|קורדובה]] וב[[אל-אנדלוס]], בהן היו מתקנים לאיסוף זבל<ref>{{הערה|S. P. Scott (1904), ''History of the Moorish Empire in Europe'', 3 vols, J. B. Lippincott Company, Philadelphia and London. {{ש}} F. B. Artz (1980), ''The Mind of the Middle Ages'', Third edition revised, University of Chicago Press, pp 148-50. {{ש}} (cf. [http://www.1001inventions.com/index.cfm?fuseaction=main.viewSection&intSectionID=441 References], 1001 Inventions)</ref>}}.
 
לפני התהופוכות שחלו ב[[עיר|ערים]] החל מאמצע [[המאה ה-19]], הממשל לא הקנה לסניטציה חשיבות יתרה והיא לא הייתה בראש סדר עדיפויותיו. הפסולת הייתה מושלכת לצד הכביש או במזבלות מקומיות קטנות. היא הכילה בעיקר מרכיבים אורגנים שהתפרקו עם הזמן, ולכן לא נוצרו כמעט מפגעים סביבתיים. בנוסף, כמויות הפסולת שנוצרו היו קטנות היות שהערים היו קטנות, מספר התושבים שהתגוררו בהן לא היה גדול ומספר מפעלי התעשייה היה מצומצם. עם השנים חל גידול ניכר בהיקף התעשייה וחלה התפתחות של הערים שבאה לידי ביטוי בגידול ניכר במספר התושבים שלהן. כמו כן, חלה עלייה ברמת החיים אשר הביאה לעלייה בצריכת המוצרים ובכמות הפסולת המצטברת. הרחקה של הפסולת לסביבה הקרובה החלה לגרום למפגעים סביבתיים קשים ועל כן החלו לרכזה באתרים מוגדרים המרוחקים ממקומות ישוב - [[אתרי סילוק פסולת]] (אס"פים) הנקראים גם מטמנות.
שורה 120:
פינוי פסולת הוא פעולה יקרה, כך שבמקומות רבים פעולת ה[[לכלוך]] נחשבת לעברה, והמבצע אותה צפוי לקנס.
 
שני ה[[חוק]]ים המרכזיים בישראל העוסקים בפסולת הם חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984‏‏<ref>{{הערה|‏[http://web.archive.org/web/20060718191257/http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/law/psolet01_1.pdf ‏חוק שמירת הניקיון]</ref>}} וחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ"ג-1993.
 
חוק שמירת הניקיון אוסר על לכלוך ועל השלכת פסולת ברשות הרבים, לרבות השלכת פסולת מרכב, עברה שנפוצה מאוד בימינו<ref>{{הערה|‏[http://www.snunit.k12.il/heb_journals/biosfera/210506.html פסקי דין שנקבעו לאחרונה בעבירות על חוק שמירת הניקיון]</ref>}}. כן מחייב החוק את ה[[רשות מקומית|רשויות המקומיות]] להקים אתרים לסילוק פסולת. מתוקף החוק הוקמה גם קרן לשמירת הניקיון‏‏<ref>{{הערה|‏[http://old.sviva.gov.il/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Zone&enDispWho=keren_nikayon&enZone=keren_nikayon קרן לשמירת הניקיון]‏</ref>}} שמטרתה לרכז אמצעים כספיים לשמירה על איכות נאותה של הסביבה ובכלל זה לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת, למיחזור, למניעת מפגעים ולמניעת שילוט בלתי חוקי. מקורות המימון העיקריים של הקרן הם כספים שמקורם ב[[קנס|קנסות]] וב[[היטל (מס)|היטלים]] שנגבים מכוח החוק. במרוצת השנים נקבע שגם כספי הקנסות וההיטלים שנגבים מכוח חוקים נוספים יועברו לקרן לשמירת הניקיון‏‏<ref>{{הערה|‏למשל: סעיפים 6 ו-7(ד) לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 או סעיף 16(ה) ל[[חוק הקרינה הבלתי מייננת]], התשס"ה-2005.‏</ref>}}.
 
חוק איסוף ופינוי פסולת ומיחזור מסמיך רשויות מקומיות לקבוע בתחומן הסדרים לאיסוף פסולת למיחזור. החוק גם הסמיך את השר לאיכות הסביבה לחייב רשויות מקומיות לקבוע הסדרים כאלה, ואולם רק ב-[[1998]], חמש שנים לאחר שנחקק החוק, השתמש השר בסמכות זו, והטיל על הרשויות המקומיות חובה להפחית בהדרגה את כמות הפסולת שהן מעבירות לסילוק, ולהמירה במיחזור. ב[[חקיקת משנה|תקנות]] שקבע השר נקבעו שיעורים נמוכים יחסית: עד סוף אותה שנה נדרש מהרשויות המקומיות שיעור מיחזור של 10%, עד סוף שנת [[2000]] - 15%, ועד סוף [[2007]] - 25%. כן ניתנה אפשרות לקבל פטור מהוראות אלה.
 
לאחר ששני החוקים לא הביאו לשינוי משמעותי בשיעורי המיחזור בישראל, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת [[חוק ההסדרים]] של שנת 2000, ונוסף בו היטל על הטמנת פסולת מוצקה. להיטל זה היו שתי מטרות עיקריות: הפנמת ה[[השפעה חיצונית|השפעות החיצוניות]] השליליות של הטמנת הפסולת אצל יצרני הפסולת, וכן ייקור ההטמנה כך שיצרני הפסולת יעדיפו לפנות למיחזור. החוק הסמיך את השר לאיכות הסביבה לקבוע את שיעורי ההיטל בתקנות, ואולם במהלך השנים סיכל [[מרכז השלטון המקומי]] את התקנתן, והחוק היה, למעשה, ל[[אות מתה]]. במסגרת חוק ההסדרים של [[2006]], יזמה הממשלה תיקון נוסף של חוק שמירת הניקיון, ובו הביאה למעשה את נוסח התקנות עצמן. התיקון אושר ב-[[2007]]‏‏<ref>{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2079/2079.pdf חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 9), התשס"ז-2007] באתר הכנסת </ref>}}, נכנס לתוקף ביולי אותה שנה, ושיעורי ההיטלים שנקבעו בו עולים בהדרגה מדי שנה עד [[2011]].
 
כמו כן, על פי מדיניות [[המשרד להגנת הסביבה]] תינתן עדיפות לשיטות טיפול בפסולת כדוגמת השבה, מיחזור, [[שימוש חוזר]] וצמצום במקור, במטרה להקטין את כמויות הפסולת המועברות להטמנה ב-50%, בהדרגה, עד שנת 2020.
 
בנוסף לחוקים אלה, חוקים שונים מתמודדים עם פסולת מסוג ספציפי, כגון חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999{{כ}}‏‏<ref>{{הערה|‏[http://www.environment.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/law/psolet13_1.pdf‏ חוק הפיקדון] באתר המשרד להגנת הסביבה </ref>}}, חוק לסילוק ולמיחזור [[צמיג|צמיגים]], התשס"ז-2007{{כ}}‏‏<ref>{{הערה|[http://www.environment.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/law/psolet22_1.pdf חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים] באתר המשרד להגנת הסביבה </ref>}} וחוק ה[[חומרים מסוכנים|חומרים המסוכנים]], התשנ"ג-1993{{כ}}‏‏<ref>{{הערה|‏[http://web.archive.org/web/20080820003258/http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/law/homarim01_1.pdf חוק החומרים המסוכנים]‏</ref>}}.
 
מדינת [[ישראל]] חתומה על [[אמנת בזל]] המסדירה את תנועת פסולת מסוכנת בין המדינות.