פסולת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: ארצות הברית, ה-\1 |
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה* |
||
שורה 74:
== היסטוריה ==
מתקופת [[יוון העתיקה]] ועד ימינו, האנושות השליכה פסולת לא רצויה לרחובות, לכפרים ולמקומות מרוחקים, ללא ענישה כלשהי<ref name="study">[http://ecommons.txstate.edu/arp/27/ DO MESS WITH IT!: A Sociopolitical Study of Littering and the Role of Southern and Nearby States], אוניברסיטת טקסס, 2004 {{אנגלית}}</ref>.
היוצאת מן הכלל היחידה שידועה בתקופה הטרום-מודרנית היא [[האימפריה המוסלמית]], במיוחד ב[[קורדובה (ספרד)|קורדובה]] וב[[אל-אנדלוס]], בהן היו מתקנים לאיסוף זבל
לפני התהופוכות שחלו ב[[עיר|ערים]] החל מאמצע [[המאה ה-19]], הממשל לא הקנה לסניטציה חשיבות יתרה והיא לא הייתה בראש סדר עדיפויותיו. הפסולת הייתה מושלכת לצד הכביש או במזבלות מקומיות קטנות. היא הכילה בעיקר מרכיבים אורגנים שהתפרקו עם הזמן, ולכן לא נוצרו כמעט מפגעים סביבתיים. בנוסף, כמויות הפסולת שנוצרו היו קטנות היות שהערים היו קטנות, מספר התושבים שהתגוררו בהן לא היה גדול ומספר מפעלי התעשייה היה מצומצם. עם השנים חל גידול ניכר בהיקף התעשייה וחלה התפתחות של הערים שבאה לידי ביטוי בגידול ניכר במספר התושבים שלהן. כמו כן, חלה עלייה ברמת החיים אשר הביאה לעלייה בצריכת המוצרים ובכמות הפסולת המצטברת. הרחקה של הפסולת לסביבה הקרובה החלה לגרום למפגעים סביבתיים קשים ועל כן החלו לרכזה באתרים מוגדרים המרוחקים ממקומות ישוב - [[אתרי סילוק פסולת]] (אס"פים) הנקראים גם מטמנות.
שורה 120:
פינוי פסולת הוא פעולה יקרה, כך שבמקומות רבים פעולת ה[[לכלוך]] נחשבת לעברה, והמבצע אותה צפוי לקנס.
שני ה[[חוק]]ים המרכזיים בישראל העוסקים בפסולת הם חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984
חוק שמירת הניקיון אוסר על לכלוך ועל השלכת פסולת ברשות הרבים, לרבות השלכת פסולת מרכב, עברה שנפוצה מאוד בימינו
חוק איסוף ופינוי פסולת ומיחזור מסמיך רשויות מקומיות לקבוע בתחומן הסדרים לאיסוף פסולת למיחזור. החוק גם הסמיך את השר לאיכות הסביבה לחייב רשויות מקומיות לקבוע הסדרים כאלה, ואולם רק ב-[[1998]], חמש שנים לאחר שנחקק החוק, השתמש השר בסמכות זו, והטיל על הרשויות המקומיות חובה להפחית בהדרגה את כמות הפסולת שהן מעבירות לסילוק, ולהמירה במיחזור. ב[[חקיקת משנה|תקנות]] שקבע השר נקבעו שיעורים נמוכים יחסית: עד סוף אותה שנה נדרש מהרשויות המקומיות שיעור מיחזור של 10%, עד סוף שנת [[2000]] - 15%, ועד סוף [[2007]] - 25%. כן ניתנה אפשרות לקבל פטור מהוראות אלה.
לאחר ששני החוקים לא הביאו לשינוי משמעותי בשיעורי המיחזור בישראל, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת [[חוק ההסדרים]] של שנת 2000, ונוסף בו היטל על הטמנת פסולת מוצקה. להיטל זה היו שתי מטרות עיקריות: הפנמת ה[[השפעה חיצונית|השפעות החיצוניות]] השליליות של הטמנת הפסולת אצל יצרני הפסולת, וכן ייקור ההטמנה כך שיצרני הפסולת יעדיפו לפנות למיחזור. החוק הסמיך את השר לאיכות הסביבה לקבוע את שיעורי ההיטל בתקנות, ואולם במהלך השנים סיכל [[מרכז השלטון המקומי]] את התקנתן, והחוק היה, למעשה, ל[[אות מתה]]. במסגרת חוק ההסדרים של [[2006]], יזמה הממשלה תיקון נוסף של חוק שמירת הניקיון, ובו הביאה למעשה את נוסח התקנות עצמן. התיקון אושר ב-[[2007]]
כמו כן, על פי מדיניות [[המשרד להגנת הסביבה]] תינתן עדיפות לשיטות טיפול בפסולת כדוגמת השבה, מיחזור, [[שימוש חוזר]] וצמצום במקור, במטרה להקטין את כמויות הפסולת המועברות להטמנה ב-50%, בהדרגה, עד שנת 2020.
בנוסף לחוקים אלה, חוקים שונים מתמודדים עם פסולת מסוג ספציפי, כגון חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999{{כ}}
מדינת [[ישראל]] חתומה על [[אמנת בזל]] המסדירה את תנועת פסולת מסוכנת בין המדינות.
|