ויקיפדיה

דקה רקורדס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (2)*
שורה 37:
דקה האמריקאית החתימה אמנים כ[[לואי ארמסטרונג]], [[אלה פיצג'רלד]], [[קאונט בייסי]], [[בילי הולידיי]], [[ג'ודי גרלנד]], [[גאי לומברדו]], [[טומי דורסי]], [[ארל היינס]] ועוד.
 
ב-[[1934]] פתחה החברה קו [[מוזיקת קאנטרי]] בהנהלת פול כהן<ref>{{הערה|[http://www.rockabilly.nl/references/messages/paul_cohen.htm הביוגרפיה של פול כהן]</ref>}} מ[[סינסינטי]]. ב-[[1947]] העביר כהן את אולפן החברה ל[[נאשוויל]], מעשה חלוצי בעקבותיו עברו אולפני הקלטות רבים של הסוגה לעיר. שם הקו שונה ל-Decca Nashville. בשנת [[1973]] הפכה החברה ל-MCA Nashville.
 
ב-[[1940]] הוציאה החברה את תקליט השירים הראשון מתוך הסרט [[הקוסם מארץ עוץ (סרט)|הקוסם מארץ עוץ]], שלא היה [[פסקול]] הסרט אלא [[גירסת כיסוי|גרסאות כיסוי]], בהשתתפות ג'ודי גרלנד, שהייתה היחידה ממשתתפי הסרט שהשתתפה גם באלבום. ב-[[1942]] הוציאה החברה את ה[[תקליטון]] "[[White Christmas]]" בביצועו של בינג קרוסבי, התקליטון [[רב מכר|רב המכר]] ביותר בכל הזמנים<ref name=Guinness09>[http://img827.imageshack.us/img827/4387/guinness2009.pdf Guinness Book of Records, 2009 Edition, pages 14, 15 & 169]</ref>. ב-[[1943]] הפיקה החברה את התקליט "[[אוקלהומה!]]" לפי ה[[מחזמר]] מאת [[רוג'רס והמרשטיין]], עם אותה להקה ואותה תזמורת כפי שהופיעה באותה עת ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]], הצלחתו העצומה של התקליט הובילה להקלטות דומות של מחזות הזמר "[[קרוסל (מחזמר)|קרוסל]]" ו"[[אנני אוקלי אשת לפידות]]". ההקלטה הארוכה ביותר של מחזמר הייתה הקלטת "[[איש למנשה]]".
שורה 55:
 
==== ffrr ====
שיטת (ffrr (full frequency range recording (הקלטה בתחום [[תדר]]ים מלא) היא פיתוח של המהנדס ארתור הדי<ref>{{הערה|[http://www.scienceandsociety.co.uk/results.asp?image=10301783&screenwidth=1151 ארתור הדי]</ref>}} שעסק בפיתוח [[הידרופון]] (מיקרופון המיועד לשימוש מתחת למים למטרות הקלטה והאזנה לקול תת-מימי) איכותי ואמית במהלך המאמץ המלחמתי ב-[[1944]]. טכנולוגיית המיקרופון, שאיפשרה האזנה והקלטה בטווח תדרים גדול מאד (80 עד 15000 [[הרץ]]) עם [[יחס אות לרעש]] של 60 [[דציבל]] הועברה עם תום המלחמה על ידי הדי למעסיקתו, דקה. בשנת 1949, עם אימוץ התקליט ה[[אריך-נגן]] העשוי [[ויניל]] איפשרה הדפסת הצליל הקרובה למקור את העברת ההקלטה המשובחת לתקליט, והצליל של דקה נשמע איכותי במיוחד. עד מהרה הפך ה-ffrr ל[[תקן]] [[דה פקטו]] בתעשייה. דקה אימצה את תקן האריך נגן לפני EMI, דבר שהקנה לה יתרון תחרותי ממשי<ref>{{הערה|[http://www.vinylrecordscollector.co.uk/text/vinylhist14a.html על ffrr, "היסטוריה על ויניל"]</ref>}}.
 
==== הקלטה סטריאופונית ffss ====
שורה 79:
ב-[[1960]] דחתה החברה את השיר "[[Tell Laura I Love Her]]" שביצועו מפי [[ריקי ואלאנס]], שהופק בחברת [[EMI]], שהה שלושה שבועות במקום הראשון ב[[מצעד הפזמונים הבריטי]]. כן דחתה החברה את להקת [[יארדבירדס]] ואת [[מנפרד מן]].
 
אולם השגיאה הקשה ביותר של החברה הייתה ב-[[1 בינואר]] [[1962]], אז הוזמנו חברי להקת [[הביטלס]] למבחן באולפני דקה ונדחו בטענה ש"להקות גיטרה הן כבר לא באופנה"<ref>{{הערה|Philip Norman, ''Shout!: The Beatles in their Generation'', New York: Simon and Schuster, 1981 עמ' 167. הסברה הרווחת הייתה שהעתיד טמון בזמרי סולו עם להקות ליווי</ref><ref>}}{{הערה|[The Beatles' Decca audition http://www.jpgr.co.uk/afelp1047.html]</ref>}}. הביטלס היו בסופו של דבר ללהקה של EMI והזכויות על הקלטותיהם עדיין מהוות בסיס כלכלי לפעילותה.
 
תיקון השגיאה שעשתה "דקה" עם הביטלס הגיע עם החתמת [[האבנים המתגלגלות]]. החברה החתימה גם את הזמר טרי דן (Terry Dene), שהוגדר כ"[[אלביס פרסלי]] הבריטי".
שורה 101:
אולם, עד הכנסת אריך-הנגן, לא הייתה חוויית ההאזנה ניטבית בשל בעיות טכניות של הדפסה. ב-[[1958]] יצא קלשו להקלטת האולפן הראשונה המלאה מאז ומעולם של [[טבעת הניבלונגים|מחזור האופרות "טבעת הניבלונגים"]] מאת [[ריכרד וגנר]] בניצוחו של גיאורג שולטי עם התזמורת הפילהרמונית של וינה וזמרת ה[[סופרן]] [[בירגיט נילסון]] כ[[ברונהילדה]]. כן הקליט קלשו עם שולטי הקלטות אולפן של יצירות מאת [[ריכרד שטראוס]], [[ג'וזפה ורדי|ורדי]], [[גוסטב מאהלר|מהלר]] ו[[בלה ברטוק]] עם [[התזמורת הסימפונית של שיקגו]] ו[[התזמורת הסימפונית של לונדון]] בכלל זה כל הסימפוניות של [[בטהובן]], [[ברהמס]], [[אנטון ברוקנר|ברוקנר]], [[אלגר]], [[רוברט שומן|שומן]] ו[[גוסטב מאהלר|מהלר]].
 
משנות החמישים פעלו דקה הבריטית ודקה האמריקאית בנפרד, כאשר רוב ההפקות המקוריות נעשות על ידי דקה הבריטית (ומופצות באמריקה באמצעות "לונדון רקורדס") ודקה האמריקאית מפיצה הקלטות של דויטשה גרמופון ופרלופון (EMI). ב-[[1956]] הצטרף לדקה האמריקאית המפיק ישראל הורוביץ (Israel Horowitz), שפיתח את תחום ההקלטה הקלאסית בדקה האמריקאית עם [[התזמורת הסימפונית של סינסינטי]] בניצוחו של [[מקס רודולף]]. כן החתים את נגן ה[[גיטרה קלאסית]] [[אנדרס סגוביה]]. דקה האמריקאית סיימה לפעול בתחום הקלאסי ב-[[1971]]<ref>{{הערה|[http://www.nytimes.com/2009/01/05/arts/music/05horowitz.html?_r=0 הספד לישראל הורוביץ], [[ניו יורק טיימס]], 8 בינואר 2009</ref>}}.
 
תחת מותג דקה הקלאסי ממשיכות לצאת הקלטות חדשות וכן הקלטות ותיקות, תוך שיפור סאונד.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/דקה_רקורדס"