נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 108:
העתיד יוכיח כי משלוש המטרות, אשר לדברי בן-גוריון הושגו במבצע, מומשו רק שתיים, השמדת הכוח המצרי שאיים על ישראל וחופש השיט במפרץ אילת. בעתיד לבוא יתברר כי שתי מטרות אחרות לא הושגו במלואן, זו שבן-גוריון קרא לה "שחרור שטח המולדת שנתפס על ידי המצרים" כשכוונתו הייתה לרצועת עזה, וחופש השיט בתעלת סואץ שהושג רק בחלקו באמצעות העברת סחורות לישראל בספינות זרות, תוך הפרעות ושיבושים מצד המצרים.
 
בימים שלאחר נאומו של ראש הממשלה השתרר הלך רוח של דכדוך בציבור הישראלי. הרגשת הניצחון חלפה כבמחי יד. השינוי המהיר והחד בין רוממות דבריו של בן-גוריון בהודעתו יום קודם לכן בכנסת, לבין הודעתו על הנסיגה בנאומו הלילי לאומה, בהפרש של יממה בלבד, גרם לתחושה קשה. יחד עם זאת העם קיבל בהבנה את המניעים שגרמו להחלטת הנסיגה. הל{{מקור}} והתחושה בציבור הייתה כי בהחלטה זו נמנע סיכון גדול למדינה. הלך רוח זה בא לידי ביטוי במאמרו של ה[[העיתונאיעיתונאי]] הבכיר [[משה ז"ק]] "הנסיגה וההתקדמות" שהתפרסם ב[[מעריב]] ב-[[9 בנובמבר]] 1956. {{הערה|[http://jhpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/Print.Article.aspx?parm=vezo0h3GDFcUhvyhazpGFPeIPa3B5dfe75iPpUAEas2m1W8Si%2F0wW8Hbn7J60pffYw%3D%3D&mode=image&rtl=true מאמרו של משה ז"ק במעריב 9.11.1956.]}}. לא היו כל הפגנות מחאה ברחבי המדינה, וב-[[14 בנובמבר]] אישרה הכנסת את ההחלטה ברוב קולות, בהתנגדות תנועת החרות שכינתה את החלטת הנסיגה "כניעה ללא תנאי" והתרעמה על כך שהיא נתקבלה ללא דיון בכנסת.
 
==הנסיגה והמאבק המדיני==