פרסיוס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (הייתה, דוגמה, דוקטרינ, ורגיליוס) |
Liadmalone (שיחה | תרומות) |
||
שורה 24:
הסאטירה החמישית עוסקת בנושא החירות האמיתית של האדם כנגד האשליה שבחירות רשמית. פרסיוס מגן על ההשקפה שכל בני האדם הם עבדים לתשוקות ולפחדים שלהם, ומביא את ה[[שבת]] היהודית כדוגמה הראשונה לכך שאמונה טפלה משעבדת את האדם.{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I: LXVIII. Persius, p. 436}}
פרסיוס מביא תיאור חי למדי, אם כי בנימה בלתי אוהדת, של ציון השבת:
:{{ציטוטון|אך בבוא יומו של [[הורדוס]], כאשר המנורות העטורות סיגליות ומסודרות סביב אדני החלונות השמנוניים פלטו את ענני העשן שלהן,{{ש}}כאשר זנבות דגי ה[[טונה]] המדולדלים מפותלים סביב צלחות החרס האדום, והכדים הלבנים תְפוּחים מיין,{{ש}}אתה מעווה שפתותיך בשקט, ומחוויר לנוכח השבת של הנימולים}}.{{הערה|Persius, '''Saturae''', V, 179-184; בתוך: [[פטר שפר]], '''יודופוביה''', פרק 4 שבת, אור, עמ' 135-134 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}
הדלקת המנורות הייתה מסממניה החיצוניים הבולטים ביותר של חגיגת השבת. מנהג זה זכה לביקורת חריפה של [[סנקה]]. הנתחים שליד הזנב של דג הטונה נחשבו לנחותים וצלחות החרס האדומות שימשו מעמדות עניים. נימת הדברים ברובד הלשוני של התיאור בכלולותו היא לעגנית.{{הערה|[[דבורה גילולה]], '''הלצות על יהודים בספרות הרומית''' (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך תשמ"ו), ד. פרסיוס, עמ' 18-17.}}
| |||