פרשת בר-און חברון – הבדלי גרסאות

נתניהו עלה לשלטון על רקע טענה כי בארץ שולטות "האליטות הישנות" - חוגי שמאל בעיקר, שהשתלטו על החיים הציבוריים, על [[אמצעי התקשורת]], על האקדמיה ועל אכיפת החוק. עם סיום תפקידו של היועץ המשפטי, מיכאל בן יאיר, נראה כי בידו של נתניהו למנות למשרת היועץ המשפטי לממשלה, משרת מפתח בנוגע לאכיפת החוק, אדם שיבטא את רוחן של "האליטות החדשות", אלו שהעלו את נתניהו לשלטון. ואכן, ב-[[10 בינואר]] 1997, (ארבעה ימים לפני אישור הסכם חברון בממשלה) הודיע נתניהו במפתיע על מינויו של עורך דין פרטי מירושלים, [[רוני בר-און]], למשרת היועץ המשפטי לממשלה. המינוי ספג ביקורת קשה. בר-און היה עורך דין בשוק הפרטי, מזוהה פוליטית (6 שנים לאחר מכן, ב[[הבחירות לכנסת השש עשרה|כנסת השש-עשרה]] נבחר כ[[חבר כנסת]] מטעם [[הליכוד]]), ללא כל [[הישגים אקדמיים]] יוצאי דופן, רחוק מרמתם של קודמיו לתפקיד כ[[אהרן ברק]] או [[מאיר שמגר]], וללא עבר בשירות הציבור במנגנוני התביעה הפלילית. אף שבר-און קיבל את המינוי, הביקורת החריפה הביאה אותו להודיע על התפטרותו כיומיים לאחר מכן, בטרם הספיק לשרת בתפקיד באופן ממשי. לדברי העיתונאי [[מוטי גילת]] כמו גם משקיפים נוספים, בר-און נאלץ לפרוש משום שהתגלה שהוא מכור להימורים{{הערה|1=http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=12705}}.http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1092211