טומאת מקדש וקדשיו – הבדלי גרסאות

'''טומאת מקדש וקודשיו''' היא האיסור על כניסה ל[[בית המקדש|מקדש]] או על אכילת בשר [[קורבן (יהדות)|קורבן]] על אדם הנמצא במצב של [[טמא|טומאה]]. אדם שנכנס למקדש ב[[מזיד]] או אכל קדשים (=קרבנות) בהיותו טמא – חייב [[כרת]].{{הערה|כניסה למקדש – [[{{תנ"ך|במדבר]] [[S:במדבר |יט|י"ט |יג}}, {{תנ"ך|במדבר|יט||כ]]|ללא=פרק}}; אכילת קדשים – [[ויקרא]] [[S:ויקרא ז|ז' כ-כא]] ו[[S:ויקרא כב ג|כ"ב ג]]. זאת, בניגוד למי שאוכל [[תרומות ומעשרות|תרומה]] בזדון בהיותו טמא, שחייב [[מיתה בידי שמים]] ([[S:ויקרא כב ט|ויקרא כ"ב, ט]] וברש"י), הקלה יותר מ[[כרת]]. אכילת [[מעשר שני]] בטומאה היא [[מצוות לא תעשה]] רגילה ([[S:דברים כו יד|דברים כ"ו, יד]] וברש"י), שהעונש עליה הוא [[ל"ט מלקות]] בלבד.}}