גנדאי בודו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
'''גֶנדַאי בוּדוֹ''' (ב[[יפנית]]: 現代 武道 או "Modern-Day Martial Ways") הוא שמן הכולל של [[אמנות לחימה|אמנויות לחימה]] שהתפתחו ב[[יפן]] לאחר תקופת [[הרסטורציה של מייג'י]] במהלך [[1868]], ובמיוחד לאורך המאה ה-20. פירוש השם גנדאי בודו הוא: "אמנויות לחימה מודרניות". סוגה זו מוגדרת למול ה[[קוריו]] - שמן של שיטות הלחימה העתיקות. טבען של אמנויות הנחשבות 'גנדאי בודו' הוא שהן עברו התאמה מכמה סוגים אפשריים:
 
-* הפיכתן לפציפיסטיות יותר.
-* הדגשת האלמנט הרוחני או הדתי שבהן.
 
-* הדגשת הפן האסתטי שבהן על חשבון זה הלחימתי.
- הדגשת האלמנט הרוחני או הדתי שבהן.
-* עידוד תחרותיות על חשבון גישה העוסקת בקרבות "מלוכלכים" והגנה עצמית.
 
- הדגשת הפן האסתטי שבהן על חשבון זה הלחימתי.
 
- עידוד תחרותיות על חשבון גישה העוסקת בקרבות "מלוכלכים" והגנה עצמית.
 
חלק מאמנויות הגנדאי בודו מיישמות את כל השינויים שנמנו מעלה.
שורה 18 ⟵ 15:
* [[אייקידו]]
* [[סומו מודרני ספורטיבי]] (בשונה מסומו מסורתי)
* [[קראטה]] ( גרסתו הספורטיבית של הקראטה)
 
תהליך דומה ומקביל לתופעת הגנדאי בודו התרחש בסיןב[[סין]] בהקשרן של אמנויות לחימה סיניות, בעידוד הממשלה הסינית הקומונסיטית, והביא ליצירתו של ה-[[וושו]] המודרני.
 
שמה של גישת\/שיטת הלחימה [[ג'יט קוואן דו]] מושפע אף הוא מתופעת הגנדאי בודו. משמעות שמה של שיטת לחימה זו הוא "דרך האגרוף המיירט". בסינית מנדרינית שמה אמור להיכתב: "ג'ייה צ'ואן דאו" (Jie Quan Dao), ובסינית קטונזית כ-"ג'יט קוואן דאו" (Jit Kuan Dao). אף על פי כן, מפתחה של שיטה זו, [[ברוס לי]], בחר להשתמש בסיומת "דו" (הגרסה היפנית של המילה "דאו" בסינית), משום שזו הייתה פופולרית ומקובלת בעולם אמנויות הלחימה בעת פעילותו המקצועית, במחצית השנייה של המאה ה-20.
 
{{אמנויות לחימה}}