המבנה הדק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה*
מ זוטות
שורה 1:
[[קובץ:Fabry Perot Etalon Rings Fringes.png|שמאל|ממוזער|200px|תמונת [[התאבכות]] המראה את פיצול המבנה הדק עבור אטום [[דאוטריום]].]]
 
ב[[פיזיקה אטומית]], '''תיקוני המבנה הדק''' מתארים את פיצול [[הרחבות ספקטרליות|הקווים הספקטרליים]] של [[אטום|אטומים]], בעיקר עקב אפקטים [[תורת היחסות|יחסותיים]] מסדר ראשון ו[[אינטראקציית ספין-מסלול]].
 
הספקטרום הראשי של [[אטום המימן]] הוא הספקטרום המצופההצפוי ללא תיקונים [[תורת היחסות|יחסותיים]] וללא התייחסות ל[[ספין]] והשפעותיו. עבור אטום המימן רמות האנרגיה בספקטרום הראשי מושפעות רק מ[[אטום המימן#מאפיינים מתמטיים של הפתרון|מהמספרהמספר הקוונטי]] הראשי]], n ואילו מודל מדויק יותר יקח בחשבון גם אפקטים יחסותיים ואפקטים הקשורים בספין ה[[אלקטרון|האלקטרון]]. כאשר מתחשבים באפקטים אלו נעלם [[ניוון (פיזיקה)|ניוון]] רמות האנרגיה הנחזה [[משוואת שרדינגר|ממשוואת שרדינגר]] והקווים הספקטרליים מתפצלים.
גודל תיקון המבנה הדק קטן פי <sup>2</sup>(''Zα''), כאשר ''Z'' הוא [[מספר אטומי|המספר האטומי]] ו-''α'' הוא [[קבוע המבנה העדין|קבוע המבנה הדק]], מספר חסר יחידות השווה בקירוב לל־<math>\tfrac{1/}{137}</math>.
 
המבנה הדק מורכב משלושה איברי תיקון: איבר [[אנרגיה קינטית|האנרגיה הקינטית]] (מכונה גם "איבר מסה"), איבר צימוד ספין-מסלול, ו"איבר דרווין". ה[[המילטוניאן|ההמילטוניאן]] המלא נתון על ידי:
 
: <math>H=H_{0}+H_{\mathrm{kinetic}}+H_{\mathrm{so}}+H_{\mathrm{Darwinian}}\!</math>.
שורה 30:
 
שבו <math>a_{0}</math> הוא [[רדיוס בוהר]] ו־<math>n</math> הוא [[אטום המימן#מאפיינים מתמטיים של הפתרון|המספר הקוונטי הראשי]]. בעזרת [[תורת ההפרעות (מכניקת הקוונטים)|תורת ההפרעות]], ניתן לחשב מהתיקון להמילטוניאן את התיקון הנובע ממנו לאנרגיה:
:<math>E_{n}^{(1)}=-\frac{E_{n}^{2}}{2mc^{2}}\left(\frac{4n}{l\ell+1/2}-3\right)</math>
כאשר <math>l\ell</math> הוא [[אטום המימן#מאפיינים מתמטיים של הפתרון|המספר הקוונטי של התנע הזוויתי]].
 
מכאן, ש[[סדר גודל|סדר הגודל]] של התיקון היחסותי לאנרגיה הוא <math> -9.056 \times 10^{-45}\ \text{eV}</math>.
 
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" style="width: 90%; margin: auto ;"
שורה 63:
: <math>E_{n}^{(1)}=-\frac{1}{2mc^{2}}(E_{n}^{2}-2E_{n}\langle V\rangle +\langle V^{2}\rangle )</math>
עבור אטום המימן,
:<math>V=\frac{e^{2}}{r}\ ; \ \langle V\rangle=\frac{-e^{2}}{a_{0}n^{2}}\ ; \ \langle V^{2}\rangle=\frac{e^{4}}{(l\ell+1/2)n^{3}a_{0}^{2}}</math>
לכן, התיקון היחסותי לאטום המימן נתון בנוסחה:
: <math>E_{n}^{(1)}=-\frac{1}{2mc^{2}}\left(E_{n}^{2}+2E_{n}\frac{e^{2}}{a_{0}n^{2}} +\frac{e^{4}}{(l\ell+1/2)n^{3}a_{0}^{2}}\right)=-\frac{E_{n}^{2}}{2mc^{2}}\left(\frac{4n}{l\ell+1/2}-3\right)</math>
 
בעזרת הערכים העצמיים של ההמילטוניאן הלא מופרע:
: <math> E_n = - \frac{e^2}{2 a_0 n^2} </math>
 
'''הערה:''' במציאות, <math>p^{4}</math> הוא לא [[אופרטור הרמיטי]] עבור אלקטרונים באטום דמוי־מימן ב[[אורביטל אטומי|אורביטל]]-s (כלומר, <math>l\ell = 0</math>). לשם שימוש ב[[תורת ההפרעות (מכניקת הקוונטים)|תורת ההפרעות]] נדרש שההמילטוניאן המופרע יהיה הרמיטי. בשל כך, ההוכחה למעלה לא ריגורוזית לחלוטין כאשר <math>l\ell=0</math>. עם זאת, השוואה עם התוצאה המדויקת (תוך שימוש ב[[משוואת דיראק]]) מראה שהתוצאה למעלה נכונה עבור התיקון מסדר ראשון אפילו במצב בו <math>l\ell=0</math>.
|}
 
שורה 77:
: <math>H_{so}=\frac{1}{2} \left(\frac{Ze^2}{4\pi \epsilon_{0}}\right)\left(\frac{g_s}{2m_{e}^{2}c^{2}}\right)\frac{\vec L\cdot\vec S}{r^{3}}</math>
 
איבר התיקון השני, איבר הצימוד [[ספין]]-ממסלול, נובע מעבודה [[מערכת יחוסייחוס|במערכת היחוסהייחוס]] של האלקטרון בה האלקטרון נייח ואילו הגרעין מקיף אותו לעומת מערכת היחוס הסטנדרטית בה ה[[אלקטרון]] מקיף את הגרעין.
במצב זה ניתן להתייחס לגרעין המקיף את האלקטרון כלולאת זרם היוצרת [[שדה מגנטי]] <math>\vec B</math>. בנוסף לכך לאלקטרון עצמו יש [[ספין|תנע זוויתי אינטרינזי (ספין)]]. בין השדה המגנטי <math>\vec B</math> לבין [[מומנט מגנטי|המומנט המגנטי]] <math>\vec\mu_s</math> יש צימוד ומכאן מתקבל התיקון הבא:
 
: <math> \Delta E_{SO} = \xi (r)\vec L \cdot \vec S</math>
 
נשיםבפועל, לבהתיקון כיהזה ישנואינו פקטורמדויק, ויש להכפיל אותו במקדם <math>\frac {1}{2}</math>. לתיקוןמקדם זה. הפקטור הזה נובע מכךהעובדה שעברנו למערכת היחוס הלא אינרציאלית של האלקטרון. תוספתהוא זו התגלתההתגלה על ידי [[לואלין תומאס]] והיאונקרא "מקדם תומאס" נקראת(או: "פקטור תומאס") על שמו.
 
מכיוון ששמתקיים
 
: <math> \left\langle \frac {1}{r^3} \right\rangle = \frac {1}{n^3 a_0^3} \frac {1} {l\ell (l\ell+\frac{1}{2}) (l\ell + 1)}</math>
 
: <math> \left\langle \vec L \cdot \vec S \right\rangle = \frac {\hbar^2} {2} ( j(j+1) - l\ell(l\ell+1) - s(s+1) )</math>
 
[[ערך תצפית (תורת הקוונטים)|ערך התצפית]] של ההמילטוניאן יהיה:
 
: <math> \left\langle H_{SO} \right\rangle = \frac{E_n{}^2}{m_e c^2} \left( n \frac{j(j+1)-l\ell(l\ell+1)-\frac{3}{4}}{l\ell \left( l+\frac{1}{2}\right) (l\ell+1) } \right)</math>
 
ולכן סדר הגודל של איבר התיקון צימוד ספין-מסלול הוא <math> \frac{Z}{n^3} 10^{-5}\text{ eV}</math>.
 
'''הערה: ''' רמות האנרגיה תלויות ב[[היחס הג'ירומגנטי|בפקטורפקטור הג'ירומגנטי]], שהוא גודל הקושר בין המומנט המגנטי <math>\mu</math> לספין <math>s</math> והוא אחת מתכונות החלקיק. עבור אלקטרון הוא בקירוב <math>2</math>, עבור [[פרוטון]] כ <math>2.79</math> ועבור [[נייטרון]] ערכו <math>-1.91</math>.
רמות האנרגיה <math>(n,l\ell,s)=(n,0,1/2)</math> ו ו־<math>(n,l\ell,s)=(n,1,-1/2)</math> זהות לאחר תיקון המבנה הדק, כאשר משתמשים בפקטור ג'ירומגנטי 2. עבור תיקונים בסדרים גבוהים יותר יש להשתמש בפקטור ג'ירומגנטי של 2.0031904622.
 
מהכללה לכל סדר של התיקונים היחסותיים ([[משוואת דיראק]]) מוצאים שלזוג רמות האנרגיה האלו יש ניוון (רמות האנרגיה זהות), אך מאוחר יותר נתגלה שאין ניוון כתוצאה מ[[תורת שדות קוונטית|מתורתתורת השדות הקוונטית]].
 
== איבר דרווין ==
שורה 106 ⟵ 107:
: <math> E_{\mathrm{Darwin}}=\frac{\hbar^{2}}{8m_{e}^{2}c^{2}}\,4\pi\left(\frac{Ze^2}{4\pi \epsilon_{0}}\right)| \psi(0)^2|</math>
 
:: <math> \psi (0) = 0 \text{ for } l\ell > 0 </math>
:: <math> \psi (0) = \frac{1}{\sqrt{4\pi}}\,2 \left( \frac {Z}{n a_0} \right)^\frac {3}{2} \text{ for } l\ell = 0 </math>
 
: <math> E_{\mathrm{Darwin}}=\frac{2n}{m_e c^{2}}\,E_n^2</math>
 
לכן איבר דרווין משפיע רק עבור מצב s.
לדוגמה, האיבר נותן למצב 2s את אותה אנרגיה כמו למצב 2p על ידי העלאת מצב 2s בב־<math>9.057\cdot\mbox{10}^{-5}eV</math>.
 
איבר דרווין, על שם [[צ'ארלס גלטון דרווין]], משנה את הפוטנציאל האפקטיבי בגרעין. ניתן לפרש את השפעתו כמריחת האינטרקציה בין האלקטרון לגרעין בשל אפקט הרעידה הקוונטית של האלקטרון.
שורה 133 ⟵ 134:
: <math>,\Delta E = -\frac{m_{e}c^{2}(Z\alpha)^{4}}{2n^3}\left( \frac{1}{j + 1/2} - \frac{3}{4n} \right)</math>
 
כאשר <math>j</math> הוא [[מומנט זוויתי כולל|המומנט הזוויתי הכולל]] כש: (<math>j = 1/2</math> אם <math>l\ell = 0</math> ו ו־<math>j = l\ell \pm 1/2</math> אחרת).
 
לתוצאה זו הגיע ראשון [[ארנולד זומרפלד]] על בסיס תאוריית בוהר הישנה (התאוריה הקוונטית הישנה), לפני שפותחה [[מכניקת הקוונטים|תאוריית הקוונטים המודרנית]].