ברנדייס (שכונה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה*
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה?
שורה 8:
אדמות הכפר חולקו ל-40 חלקות בנות 2.5 דונם, ועליהן נבנה בית קטן הכולל חדר של 14 מ"ר, [[מטבחון]] ו[[מרפסת]] קטנה, כאשר השירותים והמקלחת נמצאו במבנה נפרד. לצד הבית עמד משק עזר, הכולל פרה ערבית ולול של 20 עופות. לקראת סוף שנת [[1928]] עמדו 40 הבתים מוכנים לקלוט את המתיישבים, ונציגי החברה הכלכלית לארץ ישראל, ובראשם [[צבי בוטקובסקי]], שיווקו אותם למתיישבים מקבוצות שונות ביישוב באמצעות תנאי רכישה נוחים.
 
קשיי הקיום של המתיישבים היו ניכרים. אף שהחלו משקי העזר להתפתח, לא נמצאה עבודה לצורך הקיום היומיומי, ותושבי הכפר נאלצו לעבוד רק ימים ספורים בשבוע בחדרה הסמוכה. ניסיון ליצור משק עצמאי על ידי גידול [[יסמין (צמח)|יסמין]] כחומר גלם לבית החרושת לבושם בבעלות [[הברון רוטשילד]] ב[[בנימינה]] לא צלח, בין היתר לאור הריחוק מהמפעל והקושי בהובלת התוצרת.<ref name{{הערה|שם=":0" />}} בנוסף, סבלו המתיישבים ממחסור במים ומקשיים שהערימה עליהם חדרה, עד לחפירתה של באר הכפר שהפכה אותם לעצמאיים בענייני מים (כיום בקצהו המזרחי של רחוב ברנדייס).
 
במהלך [[מאורעות תרפ"ט]] נקראו המתיישבים להתפנות למרכז המושבה חדרה, אבל הגברים חזרו לשמור על המשקים כשלרשותם רובה ציד אחד בלבד ומספר כידונים. לאחר המאורעות עזבו תושבים רבים את בתיהם בשל הקושי הביטחוני והכלכלי מהם סבלו. עם הקצאתן למתיישבי הכפר של קרקעות ה[[קק"ל]] באזור וואדי חווארית' (כיום [[עמק חפר]]), אשר נרכשו קודם לכן על ידי [[יהושע חנקין]], השתפר מצבם הכלכלי של המתיישבים, אשר השתמשו בקרקעות להרחבת הפעילות החקלאית, והכפר שב והתמלא. לימים נמכרו קרקעות אלה לטובת הקמת היישוב [[חרב לאת]].<ref name{{הערה|שם=":0" />}} במהלך [[המרד הערבי הגדול|מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936 - 1939)]] סבלו המתיישבים מתקיפות הערבים, שגדעו חלק מהפרדסים ורצחו מספר מתושבי הכפר.
 
ב-1945 הוערך מספר תושבי הכפר בכ-150 תושבים.{{הערה|[[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל]]}}